מהרי”ל (מנהגים) עט

שם לברכה. אמר מהרי"ל אין זמן של קידוש מצי פוטר מזמן דשופר. משום דקידוש דרבנן ושופר דאורייתא ואין דרבנן פוטר דאורייתא. מנהגא הוא לאכול אחר הקידוש בליל ר"ה תפוחים מתוקים בדבש. ומהר"י סג"ל היה מברך ב"פ העץ על התפוח ולא יותר ואמר איכא דעות אם הדבש עיקר או התפוח והסכים בדעתו שהתפוח הוא עיקר משום שבכל מקום שהזכירו רבותינו טיבול זה תפשו בלשונם נוטלים התפוח וטובלים בדבש ולא מישתמיט שום אחד מהן לומר אוכלים דבש עם תפוח ומשמע שהתפוח הוא עיקר דוגמא טיבול דמרור בחרוסת דפסח דגם כן המרור עיקר. ע"כ לא צריך כי אם ב"פ העץ על התפוח ולא שהכל נהיה בדברו דדבש. וטעם דאוכלין דברים מתוקים לומר שיגזור הקב"ה עלינו שנה טובה ומתוקה. וכן בלשון א"ח באשכנז רגילין בתחילת הסעודה לאכול תפוח מתוק בדבש לומר תתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה. ומהר"י סג"ל דרש דטעמא כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים כתוב בתורה שם שם לו חק ומשפט ור"ה הוא יום המשפט וסמיך ליה וימתקו המים. ר"ל ביום המשפט יאכלו מתוקים. בנביאים שנוי גבי אביגיל כתיב ויהי בעשרת הימים וימת נבל וכתיב בתריה ונבל יין ומתוקים ועשרת הימים היו עשרת ימי תשובה. אי נמי מהכא דכתיב על יום טוב באנו וארז"ל דהוי ראש השנה וסמיך ליה דהביאה לדוד דבילה וצימוקים שהם מיני מתיקה משולש בכתובים בספר תהלים כתיב משפטי ה' אמת צדקו יחדיו וסמיך ליה ומתוקים מדבש ונופת צופים. משפט ר"ל יום דין דר"ה. אי נמי מהכא כתיב תקעו בחדש שופר גו' וסמיך ליה ויאכילהו מחלב חטה ומצור דבש אשביעך וכתיב גבי' אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט. כל זה מורה על ר"ה יום המשפט. וכן בספר עזרא כתיב בחדש השביעי אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדונינו. ואמהרי"ל שאין טעם א' המבואר לעיל מספיק לבדו דעדיין מ"ט למיכל תפוח והא איכא כמה מיני מתוקים טפי. ויש ליתן טעם דרומז לשדה של תפוחים הידוע למקובלים ויאמר ראה ריח בני כריח השדה. דרש מהר"י סג"ל דמצוה לאכול בליל ר"ה ראש של איל זכר לעקידה ולמען שנהיה לראש ולא לזנב. והוא נהג לאכול בשר הראש עם דבש. ונוהגין לאכול (כרתי) שקורין (לאו"ך). ומהר"י סג"ל נהג לאכול קישואין כי הוא מקרר ומונע מהרגל דבר והיה מברך עליו שהחיינו ולא ב"פ האדמה דדבר הבא תוך הסעודה הוא. אמהרי"ל מה שנוהגין לילך בר"ה אחר הסעודה אצל ימים ונהרות להשליך במצולות ים כל חטאתינו. משום דאית' במדרש זכר לעקדה שעבר אברהם אבינו בנהר עד צוארו ואמר הושיעה ה' כי באו מים עד נפש. והוא השטן שנעשה כמו נהר לעכב אותו מן העקדה. ומהר"י סג"ל נהג ג"כ להלוך אצל הנהרות ואמר כשהולכין אל הנהרות ביום טוב אל יוליכו עמהם שום מזון כדי לזרוק אל הדגים שבנהרות להראות להם לשמוח בהן דאית ביה חלול י"ט גם אם יזדמן לו גוי אצל הנהר אל יקח ממנו לחם להשליך אל הדגים משום דמוקצי' הם לישראל משום דמחוסרין צידה ואין מאכילין בי"ט אלא לדבר הראוי לו. א"כ הנושא מזון עמו תרתי ריעותא עבדי דנושא חוץ לעירוב ומאכיל אל המוקצה. וכ"ש כשחל ר"ה בשבת דאין להעשות וכבר כתוב ג"כ לעיל ר"ה שחל ה"ו והובא דורון לישראל ביום ה' והוי חשש מחובר או צידה וכן ביצה הנולדת בראשון. אמהר"י סג"ל אותו דורון אסור עד מוצאי שבת דר"ה כיומא אריכתא דמי. ודוקא לחומרא עבדינן יומא אריכתא ולא לקולא שלא יאמר הואיל והן קדושה אחת אעסוק היום לצורך מחר. דאז הוי מיקל אך יהא דבר יום ביומו כשאר ימים טובים דגליות לחומרא

תשרי ראש חדש שלו הוא ראש השנה ואין ראשון שלו רק באחד דימי בגה"ז דלא אד"ו ר"ה וסימן שלו זה או"ד מצל ואין מברכין חדש שלו בבה"כ דכתיב גבי' בכסא ליום חגנו והוא מלך שבו המועדים. ושני הימים כחד יומא אריכתא נחשבים