מהרי”ל (מנהגים) עח

יאזין וישמע לש"צ ואין יוצאים עם ש"צ אא"כ המכוון לכל מלה ומלה וכן בא"ח. וכל אדם יחזור וילמוד התפלה והקרובץ מקודם להיות שגורים בפיו בר"ה בשעת התפלה. וכן ילמוד בניו ובני ביתו סדר התפלה ויריצם סדר הברכות ומלכיות זכרונות ושופרות כדי שלא יצטרך בר"ה להפסיק בין גאולה לתפלה להראות להם אז הסדר כי צריכנא לסמוך גם בי"ט גאולה לתפלה. ושאל הר"ר זעלמלין (מערפורט) ז"ל את פי מהרי"ל לפי מדרש דבתו' דברכות דיליף מצורי וגואלי וסמיך ליה יענך ה' ביום צרה. ביום טוב נמי ליכא צרה והשיב לו דבאשיר"י משמע דבעי לסמוך גם ביום טוב גבי משיב הרוח דאין לש"צ לקודמו בין גאולה לתפלה. והטעם דאין סומכין ידוע לבעלי קבלה ושייך דוקא בשבת ולא בי"ט. או שמא דוקא שבת ליכא צרה דלא ירד בו מן משא"כ בי"ט למ"ד מיהו הך דאשיר"י אין כ"כ ראיה דשמא אית ליה דנמי בשבת יש לסמוך לפי מה שבמדרש משל לעבד שהפליג בשער המלך כו'. דרש מהרי"ל מנהגא הוא בישראל לרחוץ ולגלח וליטול צפורנים בער"ה להטהר נגד יום הדין. שכן איתא במדרש שאנו מראים את עצמינו שאנו מובטחים באל רחום שמכפר וסולח לעונותינו. לכן מראים את עצמנו שמחים בנקיות ובטהרה ולא עצבים ומנוולים כאבלים. ודרש שכל אדם ילך לבית הקברות להשתטח על קברי צדיקים בערב ר"ה ובמקום סכנה אין צורך. ודרש כל מה שיתן צדקה לעניים בער"ה יתן בעין יפה. וכן כל צדקה. והנותנין מעשר שלהן לעשות נרות להדליקם בשעת התפלה שלא כדין עושין כי המעשר שייך לעניים ויתן להם הצדקה בשחר כדי שיוכל לקנות צורכו לי"ט. ואם העני מורגל להרבות סעודה אל יאמר אדם מה לי לסייע לפזרן הזה דכ"ש שמצווה אתה להרבות אליו לסייעו דכתיב די מחסורו ועובדא דרבא גבי פטומי ויין ישן. זמן שמברכין בליל שני דר"ה דרש מהר"י סג"ל דאית בו פלוגתא דרבוותא יש פוסקי' שיעשה כל הקידוש אכוס יין ישן ולא אתירוש דהא התירוש אינו מוציא את הישן מברכתו כדאי' בירושלמי בא לו יין ישן בתוך הסעודה יברך שנית אע"פ שכבר בירך על החדש. וכיון דיין הישן קובע ברכה לעצמו חשוב הוא ומוקדם לקידוש. $ והי לך גופא דעובדא במסכת כתובות פ' מציאת האשה גבי רבא דעני א' היה רגיל בתרנגולת מפוטמת כל יומא. א"ל רבא לא חיישת לדוחקא דציבורא א"ל אטו מדידהו קאכילנ' מדרחמנא קאכילנא דתנינא עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו. בעתם לא נאמר אלא בעתו מלמד שכל אחד וא' נותן לו הקב"ה פרנסתו בעתו אדהכי אתא אחתיה דרבא דלא חזי' ליה תריסר שני. ואתי' לי' תרנגולת פטומי ויין וישן אמר מאי דקמא א"ל נעניתי לך קום אכול עכ"ל הגמ':

$ וכשמגיע לומר זמן אז יתפוס כוס יין חדש בידו ולא נהירא מנהג זה. אך יניח כוס יין החדש לפניו על השלחן ויתן עיניו בו באומר זמן וכן פירות חדשי' שרוצה לברך עליהם זמן יהיו מונחין לפניו ויצא עליהן בשהחיינו אחד וכן בסימן אשיר"י במסכת ר"ה. וראיה דלא צריך להחזיק דבר החדש בידו כשאומר זמן דהא כולי רבוותא פסקי דבעי לומר זמן בליל ב' דר"ה גם אם אין לו שום דבר חדש וגם הוי בזוי מצוה להסיר כוס הראשון מידו ליטול השני ואם יתפוס כוס יין החדש בידו השנית אין להקפיד. וכן איתא בהג"ה (במנהגי מהרא"ק) וז"ל כשלוקחין תירוש בליל שני של ראש השנה בשביל שהחיינו אז שייך הקידוש וב"פ הגפן לברך על היין ישן וכשיגיע לומר זמן אז לוקח יין חדש בידו השני ומברך כך על שניהם. ונר' ראיה לדבריו דביום הכיפורים אנו מברכין זמן בלא כוס והיינו משום דזמן אומר על כל דבר אפי' בשוק עכ"ל, וכן דרש נמי מהר"ש אכן מהר"י סג"ל הסכים בדרשתו ליתן עיניו בו ודיו כדפי' לעיל ואמר דאין כל אדם חייב לשתות משתים אך יין החדש יתן לבני ביתו שלא תבטל ברכתו. מעשה שאמר מהרי"ל בליל שני דר"ה להביא יין חדש לבה"כ והיו מקדשין על יין חדש. ושמש העיר היה עומד אצלו וכוס יין ישן בידו ונתן המקדש עיניו בו. ושאלו את פי מהר"י סג"ל מאי שנא דבבית יעשו להפך כדפי' לעיל והשיב מהרי"ל דשאני הכא דיין החדש עיקר משום התינוקות דלבם נגרר אחריו. אבל בסעודה יין ישן דעתם נוחה הימנו לכן מזומן הוא