מהרי”ל (מנהגים) עז

הזה בשבת משום דאין אנו בקיאין בפתרון חלומות בזמן הזה. מרדכי פ"ק דשבת ובו ביום אפילו בשבת. פי' מוטב שיתענה אז לא יהא לבו דואג ויש לו יותר עונג מבאכילתו והר"ם פי' שלא להתענות על חלום אא"כ רואהו תלתא זימנין. ובברכות מסיק ליתב תענית לתעניתו עכ"ה. (הג"ה) ש"צ אומר עננו בין גואל לרופא. ויחיד אומר שמע קולנו עד ריקם אל תשיבנו. ואומר עננו $ אמר מהר"י סג"ל המתענה חלום בחולו של מועד או בר"ח חייב להתענות יום אחר לכפר על שעינה נפשו בימי' האלו כדרך המתענה חלום בשבת צריך נמי להתענות באחד בשבת להתכפר שביטל עונג שבת: $ עד בכל עת צרה וצוקה. ואז אומר כי אתה שומע תפלת עמך ברחמים ברוך אתה יי שומע תפלה. ואז לא תבטל מעין פתיחה סמוך לחתימה. וכן אמר מהרי"ל נמי. מהר"ם מחנכין התינוקות להתענות בי"כ בן ח' בריא בן ט' שאין בריא. כיצד היה רגיל לאכול בב' שעות אוכל בג'. בג' שעות אוכל בד'. בן עשר כשאינו בריא משלים מדרבנן. בן י"ב משלים מדאורייתא עכ"ל סדר עולם. וכן דרש מהר"ש דנוהגין לחנך הקטנים כגון אם היה רגיל לאכול בג' שעות מאכילו בד' ודוקא בן ט' בבריא או בן י' בחלש. אבל פחות מבן ט' לא לפי שהוא מחלישו ביותר. ואמר שכן איתא במיימון. מצאתי במנהגים בער"ה אע"ג דנתפשט בתפוצת אשכנז להתענות בו אין קורין ויחל לא בבקר ולא בערב. אך בשאר תענית דשני וחמישי ושני שמתענין אחר החג קורין בקר וערב ויחל. אבל הסכימו קהל להתענות בה"ב או יותר או פחות. לא קורין בבקר כי אם פרשה דשבוע ולערב קורין ויחל. אבל קהל שהסכימו להתענות בימי אגד"ו קורין ויחל ג"כ בשחר. וצום הרביעי וצום השביעי וצום העשירי פשיט' דקורין ויחל בקר וערב. וכן בתענית אסתר. אכן צום החמישי הוא ט' באב מיוחד לו קריאה כי תוליד בנים בפ' ואתחנן אמהר"י סג"ל מה שרגילין ללכת לבית הקברות בתעניות. יש כמה טעמים בגמ' לומר שאם אין אתה מרחם עלינו לראות בעינוי תעניתנו הרינו מתים ח"ו. ואמר דנראה לו טעם אחר משום דבבית הקברות מקום מנוחת הצדיקים ומתוך כך הוא מקום קדוש וטהור והתפלה נתקבלה ביותר על אדמת קדש. והמשתטח על קברי הצדיקים ומתפלל אל ישים מגמתו נגד המתים השוכבים שם אך יבקש מאת השם יתברך שיתן אליו רחמים בזכות הצדיקים שוכני עפר תנצב"ה. דרך להתענות יום שמת בו אביו ולא היום שנקבר בו כי יש בני אדם המתענין יום קבורה ולא יום המיתה והבל הוא כיום שנהרג בו גדליה בן אחיקם. אגודה פ"ג דשבועות וכן הורה מהרי"ל אם מת לו אב או אם באדר ונתעברה השנה השיב מהר"י סג"ל בתשובה דמנהג שלו להתענות באדר הראשון. וראיה מפטירת מרע"ה דאותו יום נהוג בעלמא באדר הראשון ופטירתו סמוך לניסן כדמוכח ספ"ק דקידושין. מילה בתענית ציבור הנהיג מהרי"ל ואל תפ"ר מיוסד על המילה היתה אחד מן השלשה בניגון עקידה. ופזמון אלהינו אל שדי בניגון כי הנה כחומר. זכור ברית בפסוק זכור לנו וא"א תחנה. רק אומרים אל ארך אפים ולמנצח ומטעימים כוס הברכה לקטנים: הלכות ראש השנה

, בערב ראש השנה בהשכמה לסליחות נופלים לתחנון ובתפלת יוצר אין נופלים. (הג"ה) וא"ת לא יפלו אפי' בסליחות בערב ר"ה דמאי שנא מעי"כ ושאר ערב י"ט ושמא אותם שנוהגים ליפול משום שרגילים לסיים סליחות קודם עלות השחר. דרש מהר"י סג"ל כל אדם ירגיל את עצמו תוך $ (במגנצ"א) היו אומרים למנצח בערב ר"ה דשייך יום צרה משום התענית ואם יום ב' אומר אל ארך אפים:$ קרובץ דראש השנה ויתפלל בפני עצמו בכוונה ואל יסמוך על הש"צ כי הוא אינו מוציא רק עמי הארצות ובני הכפרים וישובים שאינם יודעים להתפלל או חולים שאינם יכולים להתפלל מרוב חוליים וגם אם יאמר אדם לכוון ולשמוע לש"צ אי אפשר בימים ההם דמאריכין בפיוטים ופעמים יפסיק שלא