מהרי”ל (מנהגים) עה

מבעוד יום וכן נהג מהרי"ל. מאחר דאמרי' הכל כמנהג המדינה ונהרא ונהרא ופשטיה איזה מקום יספיק לקבץ שם כל הנהרות דים הגדול אין מספיקן ולבאר כל מנהגי מדינה ומדינה. לכן עזבתי' ופוק חזי מאי עמא דבר ובפרט הימים האלו משתנין במקצת וקל למצא בכל מקום הסדר. מנהג הוא בכל תפוצת ישראל לאתחולי בתקיעת שופר משנכנס אלול. ודרש מהר"י סג"ל דאז אין מתחילין לתקוע בהכנסת ר"ח בערב אך בשחרית יום ראשון של ר"ח משום דמאותו יום עד יום הכפורים מ' יום. כנגד מ' יום ששהה מרע"ה בהר לקבל לוחות האחרונות ומרע"ה בהשכמת הבקר עלה כמו שנאמר בסדר כי תשא ועלית בבקר והוא היה ר"ח $ (מהרא"ק) מנהג כשר לתקוע מר"ח אלול כדי לערבב השטן. ואין יודע מתי הדין ויקטרג. לכן אין תוקעין בערב ראש השנה כי אז יהיה סבור השטן שיום הדין עבר. מנהג הוא שפוסקים מלתקוע שלשה ימים קודם ר"ה. וכן מה שמתחילין התורה בבראשית בשמחת התורה מטעם זה שלא יכוין מתי תחילת השנה ולא ידע לקטרג. ומה שמשכימין לסליחות קודם עמוד השחר משום דאמרי' פ"ק דע"ז אשר הקב"ה שט בי"ח עולמות בלילה ובשלש שעות אחרונות בבוקר שט בעולם הזה שנא' אליך ה' שועתי ובבקר תפלתי תקדמך עכ"ל:

$ אלול וכן פרש"י שם ג"כ וירד ביום הכפורים להודיע לישראל שנתכפר עון העגל. וע"ד זה בא"ח. ודרש מהרי"ל טעם התקיעה משנכנס אלול. כדאמרינן משנכנס אלול מרבין בתשובה. וסמך לדבר ומל ה' "את "לבבך "ואת "לבב זרעך ר"ת אלול. ולכך תוקעין להזהיר ולהזריז העם לתשובה. משל למלך כשבא לצור על עיר וכן הצופה על המגדל כשרואה חיילות באים על עיר דרכם להריע לתקוע להזהיר העם שיהו עומדים על משמרתם. וכן בא"ח. שאלו מקמי מהר"ש על חבורה הדרים בעיר ישוב אם יכולין לכוף זה את זה להשאר במקומו כדי להשלים מנין עשרה להתפלל בציבור או להעמיד אחר תחתיו ומ"ש מהר"ם ע"ה דכופין בראש השנה אם בשאר השנה נמי כופין והשיב מהר"ש דדוקא בימים הנוראים בלבד כופין דאז אורח כל ארעא להתפלל במנין עשרה. אבל בשאר ימות השנה רגילים להתפלל יחידים אין כופין לא להשאר ולא להעמיד אחר תחתיו. (סדר הסליחות מנעתי מלכתוב דהכל כסדר המדינה משנין):

מהר"י סג"ל דרש טעם הימים דמתענין קודם ראש השנה משום דלעולם אנו מחוייבין להתענות לכל הפחות עשרת ימי תשובה קודם י"כ. ומן ראש השנה ואילך לא תמצא דמתענין כי אם ששה דהסר מינייהו ב' ימי ר"ה ועי"כ ושבת להכי תיקנו להתענות קודם ר"ה להשלים. ולעולם אין פוחתין מן ארבע ימים תחת ארבע הנז' לכן כדאיקלע ר"ה ביום ב"ג או ג"ד אז מקדימין להתענות ביום א' בשבוע שקודם השבוע שחל ר"ה בתוכה. וכן בא"ח. דרש מהר"י סג"ל כשמתענין יזהרו שלא יאכלו ולא ישתו הלילה דקודם התענית כ"א בהשכמה כל כך שברור לו שעדיין עמוד השחר לא עלה וכן בערב ר"ה שדרך הנערים והבתולות לאכול קודם עלות השחר יזהרו במאד שיהא עדיין לילה. אכן שבוע ראשונה דסליחות דימי הנוראים אין נכון שיאכלו כדרך אשר זקנים וזקנות קשה עליהם עושים. כי רוב פעמים כשמשכימין באותה שבוע לסליחות כבר עמוד השחר דהא רגע קטנה הוא ומי יוכל לעמוד עליו. והרוצה לאכול בהשכמה טוב הוא שיתנה מקודם כי איתא דיעות בדין זה אם מותר אם לאו ובתנאי זה מוציא נפשי' מפלוגתא. אמהרי"ל דאין להתענות בשבת דתוך עשרת ימי תשובה ובשני ימים דר"ה ואית ביה פלוגתא דרבוותא מ"מ המסקנא דאין צורך הואיל ואיתקש לט"ו דשבט בארבע ראשי השנים. ואמרינן ט"ו דשבט שחל ביום ב"ה שקבעו בהן ציבור תענית נדחה התענית מפניו. ואף ע"פ שהמסקנא דאין מתענין בר"ה מ"מ כתב בספר אגודה שאין למלאות גרונו ביותר שלא יבא לידי קלות ראש. וכשחל ר"ה בשבת כ"ע לא פליגו דאין מתענין שלא לבטל עונג שבת. מהרי"ל היה מתענה ביום שני דר"ה בכל שנה ושנה. כי פעם אחת התענה בו תענית חלום ואמר שכן קבלה בידו מרבותיו שכל מי שמתענה חלום פעם אחת בר"ה צריך להתענות אותו היום כל ימיו. אמר מהרי"ל דאין חייבים להשלים התענית בערב ר"ה. וכ"כ תשובת רב האי גאון דגם תענית