מהרי”ל (מנהגים) עד

אך הולכין יחפין לבה"כ ויושבים על $ (מנחה אין נופלין על פניהם): $ האצטבאות ומתעטפין טלית ומניחין תפילין ואומר אשרי. וקורין ויחל ואומר מי שבירך לנקרא ומפטירין דרשו. גם מדליקין הנרות במנחה מתפללין ענינו ציבור וש"צ כל אחד כרגיל במקומו. ונחם לשניהם בבונה ירושלים וכן ברוקח ודוקא בתפלת מנחה. מהרי"ל היה חולץ תפילין שלו מיד אחר קדושה למנחה וא"א תחינה וכן ברוקח. בערבית אין משנין מאומה והולכין יחפין עד חשיכה ואם הוא יום א' מבדיל בכוס ברכת הבדלה כדפי' לעיל

שבת נחמו הוא השבת הסמוך אחר ט' באב וישמחו כל העם ויבטחו לנחמת ביאת הגואל. ואומר יוצר ארוממך אל חי. אופן שאו מנחה. אמת ויציב של י"ט זולת אמת משל חתן בשבת נחמו יוצר ואופן של נחמו וכן הזולת ובסוף כל אחד אומר חרוזה אחרונה מפיוטי דחתן. ובזולת נוהגין לעולם להתחיל כראות חתן. ויש מקומות שאומר אלהיכם בקדושה למוסף. הפטרת נחמו גם בחתונה

חמשה עשר באב ברוב מקומות א"א תחינה בבקר ויש לזה טעמא וגם בו הותרו השבטים לבא זה לזה. פי' להסב נחלה לשבט אחר דרשאין הבנות היורשות לינשא לאיזה שבט שחפצה גם אם לא היה שבט אביה דבאותו יום פסקו כל אותו דור של באי הארץ דגבי אותה מצוה לא נתפקדו מחמת בנות צלפחד אלא אלו דכתי' זה הדבר משמע דבר זה לא $ (בט"ו באב) כלו מתי מדבר ובו נתבטל אותן פרוזדאות וכו' עיין פירש"י פ' בתרא דתענית דף ל"א. וכן איתא בפתיחתא של איכה רבתי דף נ"ז ותמצאנו באר היטב: (במגנצ"א ובווירמייש"א) אומר תחינה בט"ו באב ובשבט:$ צוה אלא לאותו הדור. ר"י ורב יוסף דאמרי תרוייהו שבו פוסקים מלכרות עוד עצי המערכה דכורתי' אותם כל השנה טרם תש כח החמה המייבשת עצים הקצוצים והיו מיבשים לצורך המערכה: הלכות ימים הנוראים

אלול לעולם ר"ח שני ימים והוא ראש $ מתחילין לתקוע ביום ראשון של ר"ח אלול בשחרית: $ מניינו מן השני. לא חל רק באחד דימי אבד"ו. ודרש מהרי"ל כתיב נירו לכם ניר ואל תזרעו אל הקוצים. על כן צריך כל אדם להסיר השרשים הרעים ורוע מעלליו מן לבו קודם יום הדין של ר"ה. וירגיל את עצמו כל ימי אלול להיות רגיל בהן בעשרת ימי התשובה. ואמר שכתב בא"ח דכל ימי אלול ישב כל אדם קודם סעודותיו וקודם שיצאו וישתומם על עצמו ויפשפש במעשיו להתוודות עליהן בימי תשובה העולין לקראתו

בכל שנה ושנה בסוף חדש אלול ימי סליחות של ימים הנוראים מתחילין ביום ראשון כדפי' לקמן. וביום ראשון של סליחות פוסקין מלומר פסוקי דזמרה במתון. וכן יוצר הכל יודוך פוסקין מלומר במתון בשבת הראשון של סליחות. אך במגנצ"א אומר היוצר במתון עד שבת חולו של מועד דסוכות. אמהר"ש משנכנס אלול כשכותב אדם אגרת שלום לחבירו צריך לרמוז בהתחלתו שמבקש עליו להשיבו לטוב השנה הע"ל על דרך בשנה טובה תכתב ותחתם. או תולה ארץ על בלימה. יטיב לך כתיבה וחתימה וכה"ג. וכן נהג מהר"י סג"ל. ואגב גררא מורה מהר"ש דלא לכתוב תיבת שלום שלם באגרת. אך נקודה על הוי"ו. וכן הוא בתשב"ץ דהוא אחד מן השמות הקדש. מהרא"ק כשמשכימין לסליחות בתחילה מתעטף ש"צ בציצית אע"פ שאין זמן ציצית כדאי' התם הקב"ה נתעטף בציצית כש"צ והרגיל למרע"ה י"ג מדות אלמא כשאומר י"ג מדות יתעטף בציצית. ואמהר"ש שיש לברך עליו. וכ"פ ר"ח פ' התכלת. ואמר בספרי א"ל לרבי ישמעאל אי אתה מודה בכסות המיוחד ליום שחייב אף בלילה. ומה דציצית זמן גרמא היינו המיוחד ללילה לכן גם בי"כ צריך לברך בלילה. חיים פלטיאל תולעת. אכן מהר"ם פסק להתעטף אז בלא ברכה וכשיגיע זמן ציצית ביום ימשמש בו ויברך. וכן בליל י"כ יברך