מהרי”ל (מנהגים) עג

קרובץ אאביר וש"צ חוזר לאיכה דבסוף כל חרוז וש"צ אומר ענינו בין גואל לרופא כמר בכל תענית צבור. ולא אומר נחם בשחר וכן ברוקח. אחר תפלת קדיש עד דאמירן וא"א תחינה אם הוא יום ה' אך אומר אל ארך אפים גם אם לא יום ה' ככל תענית ציבור. מוציאין ס"ת ש"צ אומר גדלו וצבור רוממו קורין בסדר ואתחנן כי תוליד בנים עד נשבע להם א'. וא"א מי שבירך להנקרא. $ (וכן בפ"פ אומרים אל ארך אפים אף כשחל בשאר ימי השבוע):

(מצאתי מה שלא אומרים נחם בשחרית בתשעה באב לפי שאין מנחמין אבל בשעה שמתו מוטל לפניו והא נמי להא דמי):

(מהרא"ק ליוצר אומר ענינו לפי שהוא צום חמישי. ור"י הנהיג שלא לומר דסתם תפלתי כתיב גם נקרא מועד דמהאי טעמא אין בו תחינה):

$ אין עוד מלבדו ב'. לשלישי קורא יעמוד מפטיר וקורא עד כל הימים. חצי קדיש. מהרא"ק משונה קדיש זה מכל שאר קדיש הקריאה שכולם לפני המפטיר וזה אחריו משום דהוא עולה למנין הקוראים בתורה דלא פוחתין משלשה. וגם מיד אחר הכנסת התורה יושב לקינות וסומכין על קדיש זה. מפטיר בספר ירמיה אסוף אסיפם בניגון המקרא ולא בניגון אחר הפטרות. ואומר ברכות הפטרה עד מגן דוד. ש"צ יהללו צבור הודו. ומכניסין התורה וא"א קדיש כדפי' לעיל. ויושב לארץ לומר קינות והי לך הסדר שנהג מהרי"ל לש"צ שבת סורו. איכה אצת. אאדה עד חוג. איכה תפארתי. איכה אשפתו. איכה יושבת חבצלת. איכה תאכלנה נשים. איכה אלי קוננו. אהלי אשר תאבת. אחור וקדם. איכה אמר כדת. זכור את אלה. אתה אמרת היטב. לך ה' הצדקה. הטה אזנך. אז במלואות ספק. אז בהלוך ירמיה, הרי לך י"ז קינות שתקנם הקלי"ר. ולבסוף אומר הלילו הה. אז בחטאינו. ואתמול בלילה אמר ש"צ שלשה הרי הן כ"א נגד ימים דבין המצרים. יש $ (כ"א קינות כנגד כ"א יום שבין י"ז לתשעה באב):

$ מקומות דאומרים הציבור אז בהלוך. ואז במלואות. כשמסיים ש"צ אז התחיל המופלא שבציבור. וכן נהג מהר"י סג"ל הקינה אמרתי שעו. ומרבין כל העם בקינות. ובסיומם הקינות מתחיל המופלא וכן עשה מהרי"ל ואומר ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך וגו' וכל העם מרבים ציונים. וגם ש"צ אם ירצה מרבה קינות וציונים. פעם אחת סיימו העם קינות וסבר אחד שפסקו לומר עוד קינות מאחר שאיחרו וקפץ בראש. ואמר ציון אחד ובסיומו לא הקפיד מהר"י סג"ל והוסיף לומר קינות וכל העם הרבו עוד קינות אחריו אחר שמסיימין ציונים מתחיל ש"צ קינות הלילו הה ליום כו' ואח"כ עד אנה בכיה. ואז בחטאינו כסדר שאמרו בלילה. $ (הג"ה מהרא"ק) אם אירע מילה בט' באב אומרים ואני זאת בריתי כשאר ימות השנה:

$ ועומד ש"צ לפני התיבה ואומר אשרי יושבי. וא"א למנצח. וכן במרדכי מאבי"ה וכן ברוקח ומתחיל ובא לציון גואל, ואתה קדוש. ומדלג ואני זאת בריתי וכו' וכן במרדכי משום שאסור בת"ת וכן במהרא"ק. קדיש בלא תתקבל וכל מי שנדבה לבו מן הצבור אומר איוב שלם. ומקצת ירמיה שהן דברים הרעים מתחילה עד ה' צדקנו. ואח"כ אומר קרבו גוים והוא באמצע ספר ישעיה עד ונסו יגון ואנחה. עלינו לשבח. קדיש יתום במקום $ (בפראנקפורט) אומרים קרבו גוים וקדיש יתום ויושבים על האצטבאות מיד אחר הקינות:

$ שנהגו. מילה שחל ט' באב היה נוהג מהר"י סג"ל כשסיימו הקינות טרם שהיו מתחילין לומר איוב וירמיה הולכים אבי הבן ובעל ברית והמוהל לביתם ומחליפין בגדיהם לבגדי שבת אך לא לבשו לבנים וחזרו לבה"כ והיו מדליקין הנרות וכן הוא בספר פרנס ומביאין הנער ומוהלין ואחר המילה פושטין הנ"ל בגדיהן אשר החליפו. וכן בספר פרנס ואומר איוב וירמיה וכל זה הורה מהרי"ל למעשה ואמר שכתוב באבי העזרי דיש למול אחר חצות דמקודם לכן חל עליהם אבילות וגבי מילה כתיב שש אנכי. וכן העידו זקני מגנצ"א אך רא"ם חלק שלא לבטל מצות זריזין כ"כ. ובמהרא"ק כתב מוהלין אחר איוב וירמיה מטעם שש אנכי ובתשובת הגאונים שאין למול אך במנחה שאז יש נחמות אכן שותי' הכל את מי באר מהר"י סג"ל כדלעיל. במנחה לא הקפיד מהר"י סג"ל והחליף סרבל הגרוע שלבש בבקר ולבש הטוב.