מהרי”ל (מנהגים) עב

לבד ש"צ חולץ ביורד לפני התיבה מפני טירוף התפלה. וכן במיי' וברוקח וכן ראיתי מהרי"ל נוהג באשר רגיל להיות ש"צ בכל שנה. משהחשיך אין מדליקין הנרות כדפי' לעיל ויורד ש"צ לפני התיבה ואומר והוא רחום עד חמתו בנחת דרך אבל וכן כל התפלה. אם הוא מוצאי שבת אומר אתה חוננתנו בתפלה וא"א ויהי נועם. אך סדר ואתה קדוש כדמפרש אי"ה לקמן. אחר סיום תפלת י"ח אומר חצי קדיש עד דאמירן וכן הוא בספר הפרנס וכן העיד האגודה על סדר הרוקח חצי קדיש. מהרא"ק יש אומרים גם תתקבל וי"א שלם בלא תתקבל. וכן בא"ח. ואם מוצאי שבת מרים ש אצבעותיו נגד נר הדולק לפניו ומברך בנחת בורא מאורי האש ושאר העם בבואו איש לביתו כדפי' לעיל. ויושב לארץ. מהרי"ל ישב להדיא על הרצפה ולא על גבי המעלה דלפני תיבה ומברך על מקרא מגילה טרם מתחיל איכה וכן במרדכי מאבי"ה. וכשקרא קינת איכה שתק מעט בסיום כל פסוק דלא מתקרי אגרת כמגילת אסתר דצריך שם לחבר הפסוקים יחד והפסיק מעט יותר ממה שעושין בקריאת התורה ובין כל איכה לחבירו הפסיק מעט יותר מבין הפסוקים וכל פסוק האחרון אומר בקול רם להודיע סיומו. וכן כל פסוקים של רחמנות אומרים בקול רם. ואיכה הראשון אומר בקול נמוך ובשני מרים קולו מעט יותר. ואני הגבר יותר קול רם משניהם. ואיכה יועם כראשונים וכן זכור ה'. וכשחוזר וכופל זכור ה' לחלקו באוי כדלקמן אומר בקול רם ונעים באריכות כשהגיע ש"צ בפעם ראשון לסיום פסוק לאורך ימים מתחילין הצבור בקול רם השיבנו ה' אליך וגו'. וש"צ כופלו ג"כ בקול רם והוא מסיים בקול נמוך פסוק כ"א מאס כו' והציבור כופלין אחריו השיבנו. וש"צ כופל אחריהם וחוזר הש"ץ ומתחיל בקול נעים ובמתון זכור ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתינו אוי מה היה לנו. וכן הולך וחולק כל הפסוק אמצעיתו באוי וסופו באוי מה היה לנו עד הפסוק אתה ה' וכו' אומר ש"צ וציבור כבראשונה. ואז אומר $ (בפראנקפורט) א"א רק על אלה. ואז בחטאינו אפי' במ"ש:

$ ש"צ קינות בקול רם ונעים ומתחיל על אלה כו'. תסתר לאלם כו' ש"צ אומר בקול רם ונעים עד אנה בכיה כו' וצבור כופלין וש"צ אומר בליל זה יבכיון כו'. ואם במוצאי שבת מוסיף חרוז אחד בליל זה סר נגהי כו' וש"צ אומר אז בחטאינו כו' ובסיומו פותחין צבור מאליהן תרחם ציון כו' וש"צ כופלו. ועומד ש"צ לפני התיבה בין בחול בין במוצאי שבת ואומר ואתה קדוש ואין מתחיל ובא לציון וכן במרדכי משם אבי"ה משא"כ ברוקח ובמיימון וא"א ויהי נועם אם הוא מוצאי שבת. וכן מרדכי מאבי"ה לפי שמקום שנהגו שלא לעשות מלאכה בט' באב אין עושין ותו דאיקרי מועד. וכן ברוקח. קדיש בלא תתקבל. וכן ברוקח ומהרא"ק. אם מוצאי שבת א"א ויתן לך וכן ברוקח קדיש יתום במקום שנהגו אחר עלינו. והולכים כאבלים ואין מברכין $ (בפראנקפורט) א"א ויתן לך ולא קדיש יתום:

$ בניהם בלילה:

שחרית אין השמש קורא לבא בה"כ אך מעצמן משכימין כעלות השחר ובאין לבה"כ. ואומרים פסוקי דזמרה כשאר ימות השנה אך בנחת דרך אבל כל אחד בפני עצמו ואין מדליקין שום נר. מהרי"ל היה לבוש בשאר טלית קטן וכן הוא בהג"ה במיי' בהלכות תשעה באב והוא במרדכי וא"ח. מהרא"ק אין מתעטפין בציצית דאמר באיכה רבתי בצע אמרתו בזע פופירי' דידיה ונ"ל חפ"ת דטעות הוא דמנלן דהא אטלית דציצית נאמר. ועוד א"כ לא נתפלל משום שנאמר סתם תפלתי ועוד לא יהא אלא כאבל ביום ראשון דחייב בכל המצות. מהר"ם אמר דאין להניח תפילין כדמסקי' פ"ק דברכות אבל חייב בכל המצות האמורים בתורה חוץ מתפילין שנא' בהן פאר גבי יחזקאל פארך חבוש עליך. עכ"ל מהרא"ק. ואנו נוהגין דאין מתעטפין ציצית ואין מניחין תפילין בט' באב עד המנחה. מהר"י סג"ל היה לובש בט' באב סרבל רע וגרוע ולא הטוב המיוחד לו לבה"כ שלא להפסידן בישיבת הקרקע. ובמנחה החליף מן הגרוע אל הטוב מתפללין י"ח ואין הצבור מוסיפין כלום בתוכו. ש"צ כשחוזר התפלה אומרים הציבור