מהרי”ל (מנהגים) עא

במרדכי דאין לשחוט או להכין סעודת מוצאי ט' באב עד אחר חצות מכשינטו צללי ערב. מהרי"ל היה מוחה שלא לקצות עץ ט' באב כדרך שאסור ג"כ במועד דדינם שוה ליאסר במלאכה. איתא במרדכי בהלכות שמחות נהגינן שלא להדליק נר בבה"כ בט' באב כי אם נר אחד לחזן וכו' וראיה דכתיב שמש וירח קדרו. ומהרי"ל היה נוהג כשאירע מילה בערב ט' באב הניחו דולק את הנר שהדליקו שם בשביל הנער הנימול כדי להדליק ממנו אם יכבה נר של חזן. וכ"כ באגודה בליל ט' באב מכבין כל הנרות בבה"כ מלבד נר החזן ועוד נר אחר להדליק בו נר של החזן אם יכבה ואחריו נהג מהרי"ל כן בכל השנה. ט' באב שחל ביום א' או נדחה לשם אמהרי"ל דאז במוצאי שבת כל אחד בבא לביתו מיד כשרואים את הנר מברך בפני עצמו בורא מאורי האש כן ברוקח ובמוצאי ט' באב כשהחשיך בטרם הסעודה מבדיל בעל הבית על הכוס בפה"ג וברכת הבדלה. ובשמים אין מברכין דתענוג הוא בריחן. וכן יש במרדכי פ' ע"פ וכן ברוקח לשון המרדכי הגדול ואין מברכין על האש במוצאי התענית משום שאין מברכין על האש אלא במ"ש עכ"ל במסכת ברכות פ' אלו דברים. וז"ל מהרא"ק ט' באב ביום א' מבדילין במוצאי ט' באב ואין מברכין לא אש ולא בשמים וא"ת הבערה ובישול איך מותרים בו. התירו הבדלה דבתפלה במ"ש ורש"י הי' מברך בורא מאורי האש במ"ש בצאתו מבה"כ ובמוצאי ט' באב היה מברך המבדיל וכן ברך הר' יהודה משאנ"ץ. (הג"ה) אבל על כוס לא מברך במ"ש דלמחר ט' באב משום שאי אפשר לטעום. וגם לינוקא אין למיהב דילמא אתי למסרך לשנה אחרת כדאיתא בעירובין. ובמוצאי ט' באב אז יבדיל על הכוס כדאמר בע"פ מי שלא הבדיל במ"ש מבדיל והולך כל השבת עד יום רביעי. ויש מי שאומר לברך גם אבשמים במוצאי ט' באב. ולא נהירא ולא נהגו רז"ל כן. עכ"ל מהרא"ק: אתן שבח ותהלה בסדר התפלה. בביאור כל מלה

מנהג הוא באשכנז שכל ימות השנה כל ימות החמה מתפללין תפלת מנחה וגם של ערבית קודם סעודת הלילה אבל בערב תשעה באב אוכלין סעודת הלילה קודם תפלת המנחה אחר מנחה גדולה. ואח"כ מתפללין רק תפלת המנחה לבד וחוזרין לבתיהם ואוכלין סעודה המפסקת על הארץ. ומנהג (בריינוס) שבימות החמה בכל שבת סועדין סעודה שלישית דשל הלילה טרם תפלת מנחה. וכשחל ט' באב ביום א' או נדחה משבת היה נוהג מהרי"ל להתפלל מנחה מקודם ואח"כ סועדין סעודה שלישית כדי לצאת סעודה המפסקת עם אותה סעודה. ויהי בישב מהר"י כ"ץ ז"ל שם בראש לא ידע המנהג של הרב ז"ל הנז' וצוה לשמש העיר לקרא אל העם לסעוד מעיקרא כשאר שבתות ואמרתי לו המנהג שהנהיג אמ"ץ מהר"י סג"ל כדלעיל והיה קשה בעיניו להקשיב אל דברי וחרה אפי לשנות מנהג האר"י נוח נפש ובדקתי להחזיק אמריו טהורות ומצאתי בספר הרוקח כי ההוא עובדא וז"ל. ט' באב שחל במוצאי שבת או בשבת היה רבינו יצחק בר יהודה נ"ע בין מנחה למעריב בסעודה המפסקת בוצע על השלחן כשאר שבתות וכו' עכ"ל ושמחתי שזכיתי למצא את הבאר ששתה ממנו פי הטהור מהרי"ל וכן הוא נמי במהרא"ק. מנחה בערב ט' באב $ גם בפ"פ אין משנין משאר ימות השנה אך אוכלין קודם מנחה): (בפ"פ) א"א צו"ץ אפי' כשחל ביום א': א"א תחינה. ואם ט' באב ביום א' א"א צו"ץ בשבת במנחה וכן הוא במרדכי מאבי"ה משום דמיתקרי מועד וכן ברוקח. (הג"ה במהרא"ק) כשחל ט' באב ביום א' אומרים צו"ץ בשבת להצדיק על הרע והטוב. אבל כשחל בשבת עצמו א"א צו"ץ דאיקרי מועד וכן ברוקח עכ"ל. אכן מהרי"ל לא שינה כדפי' לעיל דגם כי חל ביום א' לא אמר צו"צ במנחה דשבת. חולצין המנעלים אחר סעודה המפסקת טרם הולכים לבה"כ. ואם חל ביום א' אין חולצין עד לאחר ברכו