מהרי”ל (מנהגים) ע

לא היה מהרי"ל מקדש הלבנה ואיחר למוצאי שבת נחמו ויהיב טעמא מאחר דנחשב לדידן קבלת פני שכינה ואין מקבלין אותה אלא מתוך שמחה. והאידנא אסורים בשמחה ודוגמא זה בחדש תשרי לא היה מקדש אותה עד מוצאי י"כ דמוקדם לכן מאויימים מיום הדין וליכא שמחה. אשה קבלה עליה להתענות השנה כל יום שני וחמישי וחל תשעה באב בשלישי ושאלה ממהר"י סג"ל איך תנהוג ביום ב' בסעודה המפסקת שצריכין להפסיק מבעוד יום ואמר שתתענה עד שעת סעודה מפסקת ותאכל אז ותפסיק עם בני הבית. וכן היה מורה על תענית חלום בעי"כ למאן דרוצה להחמיר ולהתענות אז. והי לך לשון מהרא"ק. ט' באב ביום ג' ויחיד קבל עליו תענית שני וחמישי כל השנה לסעוד פעמים א"א מתוך נדרו סועד פעם א' דקי"ל כמ"ד מתענין לשעות והמתענה לשעות מתפלל תפלת תענית וצריך להתפלל מנחה ואח"כ סועד ואע"ג דכל תענית שלא שקעה עליו חמה לא שמיה תענית הני מילי בשאר תעניות אבל בערב ט' באב ובעי"כ שאי אפשר להשלים מתענה לשעות ואח"כ סועד. על שהיה חסר דעת ונתרפא מיום אל יום שאלו ממהר"י סג"ל איך ינהוג בשבוע של ט' באב ובט' באב והיה מורה לאכול בשר ולשתות יין כל השבוע וגם לא להתענות בט' באב. ואמר האוכל בט' באב מחמת אונס או שגג ואכל יאמר נחם בברכת המזון וכל האוכל ביום הכפורים מחמת אונס כתב בא"ח בהלכות יה"כ דיאמר יעלה ויבא בברכת המזון. ואמר היולדת ביום א' קודם ט' באב מותרת לאכול בט' באב אם צריכה. ממנהגי מהרא"ק כל המצות הנוהגות באבל נוהגים בט' באב אסור באכילה ושתייה ורחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה. (הג"ה) כל מקום בטלים ת"ח מלימודם בט' באב. ולא ילך אדם לטייל בשוק הרי התורה בטלה מתוך שכתוב בה פקודי ה' ישרים משמחי לב ומי יקל ראשו או לשמוח עצמו בטיולי'. כשאירע אבל בט' באב ראיתי שלא הי' $ מהרי"ל הנהיג האבל לילך לב"ה בליל ט' באב עד סיום כל תפלה. ובשחר עד סיום קינות וכן במרדכי ורוקח. כתב באגודה שלא לשתות שכר בסעודה המפסקת. בהג"ה במיי' דאין מזמנין יחד אך כ"א יאמר ברכת המזון בפני עצמו:

מהר"י סג"ל אכל בערב ט' באב עדשים לאבול:

$ נכנס בליל ט' באב לבה"כ עד למחר הלך וישב בבה"כ עד שהשלימו קינות ולאחר התפלה הלך לביתו וישב. ואין מונין את האבל למנין עשרה ביום ראשון בלבד ולא יותר שעיקר אבילות רק ביום ראשון שנאמר עליו ואחריתו כיום מר. אבל מכאן ואילך מונין אותו במנין עשרה להתפלל עמו. וכן הורה (הר"ר יקותיאל) וא"צ אדם לשנות מקומו משום איבול אך יתפלל במקום המיוחד לו סועדים אחר מנחה סעודה מפסקת על הארץ ביצים או עדשים ופירות כי פירות לא אתקרי תבשיל. הג"ה ר"י היה אומר תבשיל של תפוחים וכן כל דבר מבושל הנאכל אף ע"פ שאין בו משום בשולי גוים כיון דמערבין בו עירובי תבשילין מקרי תבשיל סמ"ק נמצא כשעדיין חיין אינן נחשבין לשני תבשילין לאסור לאוכלן אחר תבשיל אחד אמרו עליו על רבי יודא בר אילעי שהיה יושב בין תנור לכירים והיו מביאים לו ביצה אחת וקיתון של מים ושורין מפה במים ומנגבה ולמחר מעבירה על ידיו ופטור דאסור להושיט ידיו במים משום תענוג וכן נהג מהרי"ל בשריית המפה בערב ט' באב וכן ברוקח. הג"ה אבל ביום הכפורים אסור לשרות המפה במים פן יבא לסחיטה. מותר להושיט את אצבעותיו במים משום נקיות ולא הוי בזה איסור תענוג סדר רש"י. מה אשר יש משימין אבן מראשותיהן בליל ט' באב היינו טעמא דכתיב אין זה כי אם בית אלהים ודרשינן שראה יעקב חרבן הבית ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו משום אבל. מנהג יפה הוא לילך על קברי מתים בט' באב כדאיתא באיכה רבתי הצדיקים גם בקבר מתאבלי' על ירושלים עכ"ל מנהגי מהרא"ק. אמהרי"ל שכתב במרדכי מעשה ברבי' יעב"ץ בט' באב שהיה חל בשבת ונדחה ואותו היום נעשה בעל ברית והתענה חצי היום ואח"כ סעד כי אמר שיום טוב שלו הוא. מהר"י סג"ל היה אוסר לשחוט בט' באב עד אחר חצות וכשהגיע חצות התיר לשחוט גם אם עדיין לא סיימו איוב וירמיה וכן במהרא"ק. וכ"כ