מהרי”ל (מנהגים) סח

$ אפפונו מצוקו' אדאג מחטאתי פזמון שעה נאסר. חטאם אז קשתי. וידוי פעם אחד. במגנצ"א אומר ש"ץ אחר ואתה צדיק איך מכל אומות. תחנון. ברוב מקומות גרונו ניחר. שומר ישראל אל ארך אפים גם אם לא ב' וה' קורין בקר וערב ויחל. מנחה מפטיר דרשו:

$ ההפטרות הנ"ל לפ' מטות ומפטירין לפנחס במלכים ויד ה' עד אחרי אליהו וישרתו ומפני איזה הפטרה נדחו הסימנים עיין לקמן. יש מקומות שאומר שבת הראשון לאחר י"ז בתמוז אל אל חי ארנן ושבת שני אריות הדיחו. במגנצ"א א"א כלום עד שבת חזון ישעיהו. אז אומרים שם כמו בשאר מקומות אותו כל היום לאהבה וזולת אריות הדיחו. ובשאר מקומות זולת אלהים באזנינו שמענו ומזכירין קדושים תתנ"ו. (בפרנקפורט) ר"ח אב שחל להיות בשבת זולת אריות ואומרים אמת ויציב של שבת פשוטה ומפטירין שמעו:

הלכות תשעה באב אב מלך הוא ואין ראש חדש שלו אך באחד מימי בדו"ז והוא מלך משום שבו היו קוצצין וירחמנו האב. ממה שמתענין ט' באב ואינו חל רק באחד מימי אגה"ז. והוא נקרא בלשון חכמים כלשון הקרא צום החמישי שהוא החמישי לניסן שהוא ראשון. ובט' באב נגזרה גזרה על דור המדבר שלא בעיגול דרב נחמן איתא דבשנת קע"ב לחורבן בית שני יכנסו לארץ ונחרב בית ראשון ושני. מהרא"ק. שם נשלמו ד' אלפים לבריאת עולם משנכנס אב ממעטין בשמחה. לפיכך יש שאין אוכלין בשר ואין שותין יין מן א' אב עד י' באב כדאמר בירושלמי א"ר זעירא דנהגינן דלא לשתות יין מן א' אב על מנהג התורה שנפסקה אבן שתייה מ"ט כי השתות יהרסון. א"ר חנינא כל אלו הדברים מנהג רבותינו וכיון שנהגו כן אל תטוש תורת אמך שהם רבותינו נוחי נפש אבל בשר משמע במסכת תענית דאין אסור אלא בסעודה המפסקת. (הג"ה) יש אנשי מעשה שמונעין מלאכול בשר ומלשתות יין מי"ז בתמוז עד ט' באב וכן בליל מוצאי ט' באב לפי שאז היה עיקר החרבן כדא"ר יוחנן אי הוינא תמן קבענא תשיעי ועשירי. וטעם מניעת בשר ויין דאין שמחה אלא בבשר $ (הג"ה) ואנו נוהגין איסור בשר ויין מן ר"ח עד מוצאי ט' באב. ור"ח גופי' אסור. ותיקון בגדים חדשים נמי בכלל מיעוט שמחה וכן עמא דבר ומרדכי. וכל זה נהג מהרי"ל אל כל בני ריינוס ועוד היום נוהגין:

$ דכתיב וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת וגו' וביין כתיב המשמח אלהים ואנשים מ"מ אינה חובה כי אם ערב תשעה באב ממש משש ולמעלה ולפי זה שאין חובה אם אירע מילה או פדיון הבן או סיום מסכתא דהן סעודת מצוה משנכנס אב אז מותר לקרואין שם לאכול בשר וגם לשתות יין ודוקא קרובים משום קורבא אי נמי ריעות אבל ההולכים שם רק לשתות ובלאו הכי לא היו הולכים הוי להו מצוה הבאה בעבירה. ומיהו שבת שחל ט' באב בתוכה נכון למעט שמחות שלא יאכלו שם אלא בני מצוה ומנין רק בצמצום וכן נכון ויש מקילין. ומהרי"ל על מילה בשבוע שחל בה ט' באב אמר כל השייכים לברית מותרין ביין שנא' שש אנכי על אמרתיך ומילה בערב ט' באב לא התיר להזמין יותר מעשרה. ולא ישתו יין רק בעל הברית והמוהל והאב ישתו כל הסעודה והאחרים ישתו רק לברכת המזון וכמדומה שהחמיר להן דאנשים קלים היו ויבאו לקלות ראש דהא מהר"ם כתב להדיא במרדכי גדול לכל הקרואים בשר ויין והכא במהר"ק הנ"ל לא החמיר כ"א למעט קרואים. פעם אחת חל ר"ח אב ביום ו' ומילה אח"כ ביום ג' והלבישו בעל הברית והמוהל בגדי שבת. בשבת היה ט' באב ומילה ואומר יוצר ואופן וזולת של ברית. שבת פי' שבוע שחל ט' באב בתוכה מיום א' עד ו' אסור לספר ולכבס בין מלפניו בין מלאחריו של ט' באב ובחמישי לאחריו מותר משום כבוד השבת. (הג"ה) יראה שאסור לספר מר"ת אב עד אחר התענית לעולם. וגם לא לכבס ולא לרחוץ וכן מנהג שלא ללמוד תורה בערב ט' באב וכן שלא לומר פרקים אם חל ט' באב בשבת עכ"ל. וכן אסר מהרי"ל ליתן בגדים לכובס גם בר"ח אב וכן איתא בא"ח ובער"ח התיר. וכן תמצא לענין רחיצה בספר רוקח שר"ח באיסור רחיצה כלאחריו