מהרי”ל (מנהגים) סו

פ' הדר דלא התירו להביא בשבת ספר תורה לקרוא בה או חומש להפטרה דרך כרמלית אע"ג דאינה רק שבות מדבריהם דמן התורה מותר לטלטל דרך כרמלית וספר לנו מעשה שאירע לפניו אשר מתה מושלת המדינה ולכבודה צוה המושל שלא לנגן בכל מדינה אותה השנה בשום כלי שיר ואירע להיות נשואין בישוב א' תחת ממשלתו תוך אותו השנה ושאלו ממהר"י סג"ל אם לעשות נשואין בלי כלי זמר והי' הרב מורה להם שלא יעשו הנישואין בלי כלי זמר דהוא עיקר השמחה של חתן וכלה ואם אי אפשר במקומם ילכו למקום שאפשר וכן עשו שהלכו ג' פרסאות מעיר פייפינשטיי"ן לק"ק דמגנצא ועשו שם הנשואין בכלי זמר. ואמר אלינו אמ"ץ מהרי"ל איך שפעם אחת התיר להקדוש ה"ר יוזביל הי"ד מאומהברוענד"ר בהלכו על בני חושים הרגוהו במצאו אותו ברודשהיי"ם על נהר ריינוס והיה מיושב בכפר $ (וכן עיין בתוס' בסוף מסכת ביצה באלפס):

$ העדלשהיי"ם והתיר לו מהר"י סג"ל להניח עירובי תחומין לילך עליו לק"ק דווירמייש"א בשבת שהיא היתה קרובה אליו פחות מב' תחומין ואילו היו יכולין לילך דרך ישר לא היה רק תחום אחד אך שנתרבה הדרך שצריכין לסבב מפני הרים וגבעות. וזה נתברר להם במה שמדדו בפסיעות כדאי' בעירובין דפסיעת אדם בינוני היא מדה אמה אחת והיה כפר אשר שמו (נוייהוזן) יושב בתוך אלפים (דהערלישהם) וצוה להניח את עירובו בתוך כפר. והיה לוקח שם פת מן אופה גוי שהיה יושב שם כדי שלא יחשדוהו בכשפים ועשה העירוב על אותו הפת והניחו שם בתיב' המיוחדת לו בבית האופה ועשה העירוב פעם אחת על כמה שבתות שיוכל הפת להתקיים וצוה אליו הרב שבכל שבת כשיגיע שם ילך לבית האופה ויראה שעדיין עירובו קיים. אולי נאבד או נתקלקל ואז היה אסור לילך להלאה. וגם כשיגיע לווירמייש"א בשבת בסמיכת העירוב אל ירבה לילך אחורי בה"כ וכי ילך אחוריה ימשך חוץ לעירובי תחומו וגם אחורי ישובו אל ילך אפי' פסיעה אחת דכיון דקנה לו עירובו לצד הקהלה הנז' הפסיד את האלפים שכנגדו מכל וכל איתא פ' חלון אשתו של אדם מערב עליו שלא מדעתו. אמהר"י סג"ל שבאלפס פסק מכאן שה"ה נמי האי דצריכין לשכור מן הגוים את רשותן שלא יאסרו על פני המבוי מצי לשכור ג"כ מאשתו של גוי גם אם לא מדעת הגוי. אמר מהר"י סג"ל אסור לישראל לצאת בשבת מחוץ לספינה הבאה לספר משחשיכה בליל שבת אבל אם גוים יהדפוהו לחוצה מותר. וכן היא משנה שלימה פרק מי שהוציאוהו אך אל יאמר אליהם שיהדפוהו ואמר אם שני קצי העיר נמשכין אל תוך המים כגון עיר מגנצ"א שמגדל העליון מן המכס עומד בנהר (ריינוס). וכן מגדל התחתון אשר נקרא שמו (בל"א דער גרין טארן) גם הוא עומד בתוך נהר ריינוס והעיר בנויה לאורכה ביניהן כעין קשת אז מותר לילך מתוך הספינה בעצמה כשבאתה אל הספר תוך הקשת דהוא חשוב כמו תוך העיר וכן איתא בהדיא בגמ' פ' מי שהוציאוהו אמהרי"ל קי"ל כר"ש דאמר גנות וחצרות רשות אחד להן ואפי' לרבנן סבירי להו דמותר להשתמש מחצר לאותו שבאותו חצר. אמר הר"ר איקא לפני מהר"י סג"ל שבינקותו מיחו בידו שלא לשפוך מאומה בשבת דרך חלון אע"פ שהיה בעירוב ואמר הרב איני יודע שום $ פירש"י ולית ליה לר' שמעון עירובי חצרות רק להתיר הוצאת כלי הבית. אבל כלים ששבתו בא' מן אלו מטלטלין אותן ומוציאין מזה לזה:

$ איסור בדבר א"ל שמא משום שהנשפך יזל מחוץ לעירוב. א"ל גם אם יש נוהגין חומרא בכך כגון ביב שנוזלין מימיו חוץ לעירוב מ"מ מהר"ם התיר. וכן עמא דבר. ואמר לפניו חתנו (קאפמן) שראה (בונזיי"א אשר האנטלין) בבית החורף קבועין בכותל ונוזלים מים שלהן תוך הים והתיר מה"ר ענשכון ליטול הידי' מהן גם בשבת ואמר מהר"י סג"ל שאין דרכו להתיר אך השופכין בקרקעות העיר דהוי לה דין חצר שלא עירבו אבל אל הים שהוא כרמלית אינו יודע שום היתר. אך שמא מה שהתיר הרב הנזכר בכה"ג אז היו האנטלים למעלה מעשרה והיו שופכין מימיהן מרשות היחיד אל כרמלית דרך