מהרי”ל (מנהגים) סה

נעילת פתח או פינוי כלים כדפי' לעיל. ואמר מהר"י סג"ל דגם ע"י נעילה או פינוי כלים לא היה רוצה להתיר באותו הפעם כי הדור פרוץ וילגלגו על דברי חכמים וכמצחק הוא בעיניהם. והכוס כסף שהיו מקדשין בו בכל שבת בבה"כ היה מופקד בבית השמש. אמהר"י סג"ל להביאו ע"י גוי ואמר שהגידו לו איך שאביו מה"ר מולן סג"ל היה מתיר פעם אחת ע"י ביטול רשות בלבד ולא הצריך נעילה או פינוי כלים. ואמר מהרי"ל אולי באותו פעם עדיין לא היה מצוי ספר האשיר"י האוסר במדינת (ריינו"ס) ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות והוא סמך אשאר פוסקים המתירים ע"י ביטול רשות בלבד. פעם אחת עשה בחור אחד נישואין בבית מהרי"ל וכל צרכי סעודה הכינו בבית אחר והוצרכו להביאם בשבת לסעוד בבית הרב ושכחו שלא עירבו יחד מע"ש מהרי"ל ואותו בעל הבית שהכינו שם המאכלים. ואמר מהרי"ל בשבת יבא אלי הבעל הבית ההוא ואני אבטל לו רשותי ויטלטלו לביתי בהיתר וכן איתא הדין במיימון בהלכות עירובין בפ"ב בהג"ה. ואמרו לפניו אם גם בעל הבית יבטל אל הרב רשותו. ואמהר"י סג"ל אליהם א"כ מה הועיל דאז נמצא שלו שלי ושלי שלו והיו שתי רשויות כבראשונה. אמהרי"ל כשמניחין עירובי חצרות או שיתוף מבואות אל יערבו עם פרוסות כגון שכל אחד נותן חתיכת פת אולי יקפיד דאחד יראה לו פתו גדולה מפיתת חבירו ואיתא בפ' מי שהוציאוהו א"ר יהודה אמר שמואל המקפיד על עירובו אין עירובו עירוב ואמר אפילו יחיד המערב לעצמו דליכא שם הקפדה מ"מ לא יערב בפרוסה רק בלחם שלם משום לא פלוג ואמר אלינו דהוא רגיל ליטול לחם שלם אשר מקחו במגנצ"א בעד (ד' הלי"ש) והוא כשיעור שקונין בוינצי"א בעד (ג' מארגיט) דקים ליה דאית ביה לפחות ב' סעודות שהן ו' ביצים דאליבא מאן דמיקל בעירוב בעיו' בצים לשתי סעודות גם אם יש המצריך ח' ביצים קי"ל כדברי המיקל ואמר שאביו היה רגיל בגלוסקא אחת דקונין במגנצ"א בעד הלי"ש כשנים בוינצי"א במרגי"ט אך נר' לו שאין בה שיעור ו' בצים לכך היה הוא רגיל בלחם גדול כדלעיל אבל לעירוב תבשילין לא בעינן פת רק ו' ביצים כדפי' לעיל וגם שם כתבתי בדין יהא שרי השייך לעירוב חצירות ואמר שפעם אחד שגג ושכח ועירב הפרוסה וכשגמר בדין יהא שרי לנא כו' זכר הדין וחזר ונטל שלימה ואמר עליה שנית בדין יהא שרי כו'. אך סמך על ברכה ראשונה שלא תהא לבטלה. שאלו לפני מהר"י סג"ל מתי שאוכל ריפתא דעירוב והשיב מנהגי להניח עירובי חצירות ושיתוף מבואות בכל ע"ש וע"ש. ובליל שבת ובשחריתו אני מניחו ללחם משנה תחת הפת שאני בוצע עליו ואמר דגם בליל שבת יכולין לאוכלו דהא קנה בין השמשות רק חביב עליו להרבות בו מצוה. ושאל לפניו שארי (הח"ר משה יפ"ה ז"ל) והא אמר גבי עירובי תחומין נתנו באילן מהו. משמע דבעינן ראוי לשבת כולו ואי רשאי לאוכלו בליל שבת אמאי לא יהא עירוב מדקנה בין השמשות. וא"ל ודאי פת הראוי לכל השבת בעינן גם אם קנה בין השמשות וראיה דאמר נמי ונוטלו ובא לו ואוכלו א"ל וכל זה בעירובי תחומין נאמר. א"ל מכל ספרים פסקו ה"ה בעירוב חצירות שאלו קודם מהרי"ל המערב על לחם שלם כדין והכלב אכל ממנו בע"ש טרם שקנה בין השמשות מאי דינו והשיב מאחר דבשעת עשיית העירוב הי' שלם אין לחוש אם נעשה פרוס' אח"כ. בפ' כיצד משתתפין תנן אין מתירין עירוב תחומין רק לסמוך עליו לילך לדבר מצוה כגון לבית האבל או לבית המשתה

אמר מהר"י סג"ל דלא ראה בשום פוסק שמותר לערב תחומין לילך לבה"כ כדי להתפלל בעשרה רק בסמ"ק ובספר אגודה א"ל הר"ר איק"א ולא יהא פחות מבית המשתה א"ל הרב להתפלל בעשרה אינה כ"כ מצוה דיכול לכוון תפלתו בביתו דלא אשכחן אשר הצריכו חכמים להתפלל בי' אבל בית המשתה מצוה הוא ודוקא סעודת נישואין ולא סעודת הרשות והראיה דבנשואין התירו חכמים שבותם באמירה לגוי בשבת לנגן בכלי שיר כדאי' במרדכי וכן בא"ח בסוף הלכות שבת. ולבה"כ לא התירו שבות כדאי' בתו'