מהרי”ל (מנהגים) סד

בשמאל והדס בימין ויברך על בשמים ואח"כ יחזיר הכוס לימינו ומברך בורא מאורי האש והבדלה. מרדכי:

בשם אשר לו הגדולה. אבאר לך סדר הבדלה נוהנים לומר בניגון יפה כשעומדין להבדיל. הנה אל ישועתי אבטח ולא אפחד כי עזי וזמרת יה ה' ויהי לי לישועה ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה ואותו המבדיל מתחיל ואומר ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר. בא"י אלהינו מלך העולם בורא פרי הגפן:

בא"י אלהינו מלך העולם בורא מיני בשמים:

בא"י אלהינו מלך העולם בורא מאורי האש:

בא"י אלהינו מלך העולם המבדיל בין קודש לחול בין אור לחושך בין ישראל לעמים בין יום השביעי לששת ימי המעשה בא"י המבדיל בין קודש לחול כל מוצאי שבת מברך על המאור ועל הבשמים. לבד מוצאי שבת והוא יום טוב אין מברכין אבשמים. וכן מוצאי י"כ שאין מוצאי שבת מ"מ מברך אמאור אע"ג דלא מברך אבשמים וכל מוצאי י"ט מבדיל בלא בשמים ולא מברך על המאור:

בשם יוצר המאורות אתחיל לבאר עירובי חצירות תניא במסכת עירובין בפרק חלון בית $ פירש"י מערבין שנים שני עירובין אלו לעצמן ואלו לעצמן ואסורי' זה עם זה ואין מערבין א' שיתנו עירובן באחרת ויערבו עמהן ויהיו אחד:

$ שבין שתי חצירות ומלאו תבן מערבין שנים ואין מערבין א' ואם נתמעט התבן פחות מי' טפחים שניהם אסורים. כיצד הוא עושה נועל את ביתו ומבטל את רשותו. הוא אסור וחבירו מותר ופרי' למה לי תרתי נעילה וביטול אמר לנו מהר"י סג"ל דהכי פי' הגמ' ודאי אנועל פשיטא ליה לתלמודא דסגי לחוד גם אם לא ביטל רק פרי' על ביטול דמשמע דצריך נמי לנעול ולא סגי לחוד בביטול ולמה לי תרתי. ומשני בגמ' בתר הכי ואיבעית אימא לעולם תרתי ר"ל אם ביטל צריך ג"כ נעילה. אבל לעולם נעילה לא בעי ביטול ואמהר"י סג"ל דכן הביא הרא"ש מכאן ראיה דגם אם ביטל רשותו מ"מ לא מועיל עד שיהא ג"כ נועל ועוד ראי' ממה שאמר התם לעיל מיניה וז"ל פנו מאני מבי גברי לבי נשי דמשמע דלא סגי בביטול לחוד מדמצריך ג"כ פינוי כלים. או לנעול הפתח ובכל פעם שיוצא ונכנס צריך לנעול הדלת אחריו שלא תשאר רגע פתוח. ואמר מהרי"ל מאחר דביטול רשות אינו מועיל כ"כ אינו נוהג להתיר שום רשות רק ע"י נעילה. וספר לנו מעשה שאירע אליו במגנצ"א שהוא נחלש בחולי פעם אחד בע"ש ומתוך כך שכח שלא הניח עירובי חצירות באותו פעם כאשר היה רגיל להניח בכל ע"ש וע"ש דלא היה סומך לכתחילה על השתוף שנעשה אל הצבור בע"פ אולי נתקלקל ואתא לידי תקלה. ויהי בערב כשאמר במה מדליקין והגיע לומר עשרתם ערבתם זכר אחריתו שלא עירב בו ביום. ומיד שלח לשמש העיר לראות אם מצת השיתוף שעשו בע"פ על השנה עדיין קיימת לסמוך עליה ונמצאת מעופשת וכלה דלא היתה ראויה לסמוך עליה. ואמר הרב מזה יגורתי ויראתי כל השנה בע"ש והיום נאנסתי ולא זכרתי ושלח אחר הלומדים תופסי הישיבה לישא וליתן עמהם שלא יכשלו הציבור בטלטולא ובהוצאת מרשות לרשות בלי עירוב והיאך יעשו בתוך בה"כ דכל העם שותפין בה. בתחילה כבוד הרב לומר כשיבאו לקרא בתור' בשבת שחרי' אל יטלטלו אותה עד המגדל אך יקראו בה על העמוד שהוא מעמד החזן פני התיבה דהוי תוך ד"א. ואח"כ היה מסכים הלכה למעשה שמותר לטלטל בכולה בה"כ משום דהוו כלים ששבתו בתוכה שמותרין לטלטל בכלם אך מן בה"כ לחוץ אל חצרה אסור לטלטל אע"פ שהחצר שייך אליה מ"מ הדיורין שסביב החצר אשר פתחיהן נכנסין לחצר בה"כ הן אוסרין עליו מלהתי' מטעם שבתו בתוכו. ובאותו הפעם לא רצה להתיר ע"י שביטלו הדיורין את רשותם אל הציבור מלאסור עליהם משום דבעינן נמי