מהרי”ל (מנהגים) סג

פיקוח נפש היה לך ומותר. אמהרי"ל אסור לישראלים להניח את הגוי להטיל גורל ביניהן לא בשבת ולא בי"ט. גזירה משום שחוק קוביא וכ"כ מהר"ם. מהר"ש התיר לשלוח בשבת יין ע"י גוי ליהודים שבאו תפושים ביום השבת. כי אמר הלא מתירין חימום בית החורף משום צער הילדים מכ"ש הכא דאיכא ילדים ברעב ובצמא. בן מהר"ש שאל מאתו על חלון בחדרו שהיה סגור מפני הרוח שלא יכבה הנר ועדיין הדף שם ומתיירא מרוח סערה יכנס דרך הסדק ויכבה הנר אם רשאי לפרוס בגד בשבת בפניו ואסר לו. אמר הח"ר מורקי"ל שהק' באבי העזרי לפי מאי דאמרי' שנים מותרין לקרוא בשבת לאור הנר. א"כ שנים יהיו ג"כ מותרין לרכוב על סוס דג"כ ידכרו אהדדי ולא אתו לקצץ ומורה, וצ"ע פ' המוצא תפילין סיאנא פירש"י כובע של לב"ד שקורין (פילץ הוט) כי מיהדק פי' שקשור לאדם תחת צוארו שרי לצאת בו בשבת לרשות הרבים אמהרי"ל דהלכתא כך ולית בו משום איסור אהל גם אם יש לו שפה רחב טפח ואין איסורא רק דלמא מפיל הרוח מראשו ואתא לאיתויי ד' אמות ברשות הרבים וכי מידק ליה כדפרישית שוב אין לחוש. בפ' כל גגות איתא שמואל לצניעותא עביד וקאי התם על מחיצה בין ב' חצרות שנפל בשבת והתיר $ (בפרק כל כתבי ר' חמי ור' אסי כי איקלע להו ריפתא דעירוב' שרו עליה אמרי הואיל ואיתעבד בה מצוה חדא זימנא נעבד ביה מצוה אחריתי:

$ לפרוס סדינין בשבת. אמהר"י סג"ל מכאן פסק באבי"ה שנהגו להתיר בשבת בשעת הדרשה לפרוש טליתות לחצוץ בין אנשים ונשים לצניעותא. אמר מהרי"ל סכין דשחיטה אסור לטלטלו בשבת גם אם הוא מתוקן לו בתיק שאר הסכינים אין מתירין מוקצה מתוך הואיל. אמהרי"ל פעם אחת בשבת נחמו סיימו הציבור תפלתם בבה"כ טרם סיים מהר"ם עם הבחורים בביתו. ויהי בבוא הציבור לקבל פני הרב אמרו הפרנסים אליו מר מ"ש היום שכ"כ הארכת בתפלה. אמר להם מה אעשה אשר מנהג שלכם להפך. דכל שבת משכימין אתם לבה"כ יותר מבחול וביום השבת אני מאריך בשינת שחרית ואמר שכך קבלה בידו מרבו מה"ר יצחק (נורטהויזן) אשר הוא הראה לו סמך לזה מעבודת הכהנים דביום השבת לא היו משכימין להקריב תמיד השחר כבשאר הימים כדי שלא לבטל שינת שחרית דהוא עונג שבת וראי' דבסדר פנחס לא כתיב גבי שבת עולת הבקר כמו שכתוב סמוך לו גבי פסח וקאי אז על כל תמידים של שאר רגלים הנזכרים משם והלאה והיינו משום דבשבת לא השכימו כ"כ. (במגנצ"א) מנהג דבפייט בפי ישרים אומר תתהלל. תתברך. תתקדש. ומסיים תתרומם. קדושה ליוצר מתחילין שם ג"כ נעריצך ונקדישך ובמנחה א"א שם מי שבירך לנער שקורא בתורה וא"א שם שים שלוה בשבת במנחה פעם אחת איחר מהר"י סג"ל במנחה בשבת לבא לבה"כ עד שסיימו קריאת התורה וקידם עצמו והיה מתפלל עם הצבור ואח"כ קרא הפרשה. מהר"ש היה אוסר לבחורי' להביא בשבת יין לצורך מוצאי שבת אם לא רוצה לשתות מעט ממנה בשבת ולהותיר למ"ש. (הג"ה במהרא"ק) אני הקטן שמעתי שר' אליעזר בר משולם הגדול הוא היה ש"צ ובמ"ש היה מושך ברכו בכל כחו. וכן מצינו בתפלת רבינו במשך גדול מפני שהנשמות חוזרות לגיהנם בסיום ברכו מיד ועוד מפני לוויית שבת המלכה לכבוד מושכין ועוד לאחר משבת לחול. כלל לצדקתך במנחה כל שעה שאם היתה אותה מנחה חול ואז לא היו אומרים תחינה גם עכשיו באותו מנחה א"א צדקתך. כל שבוע שאין אחריה ו' ימי חול כגון שחל י"ט באחד הימים א"א ויהי נועם במ"ש וגם לא סדר קדושה רק אומר ויתן לך. כל מ"ש שאינו י"ט אומרים ויתן לך גם במוצאי י"כ בשבת מהר"י סג"ל היה לו טלית מיוחד לשבת והיה כופלו בכל מ"ש כי אמר יש להתעסק במצוה בהתחלת ימי החול מהר"ש אמר מה שנוהגין לומר פסוקי דאליהו וזמירות המיוסדים על שמו במ"ש היינו משום דאי' בתו' דבמ"ש יושב אליהו ז"ל תחת עץ החיים וכותב זכיות של שומרי שבת (מהרא"ק) כל מצוה יאחוז בימין וכן כוס הבדלה בימין ומברך ב"פ הגפן ויתפוס הכוס