מהרי”ל (מנהגים) סב

קעביד. אמהר"ש עצמות וקליפי אגוזים אסור להגביהם בשבת בפני המסובים. רק כשמסיר המפה יכול לטלטלם ע"ש פירורי הפת. אבל קליפי פירות דתפוחים ואגסים ופרורי הפת מותר לסלקם מפני המסובין דאינן מוקצי' כי ראוי להאכיל לבהמות ולעופות. אמהר"י סג"ל דלא ידע דעת מהר"ש דבשבת אחר שהוציאו הקערות מבית החורף אחר הסעודה אסר לטלטלם שוב למקומם. מאחר דמתחילה רשאי להוציאם משום מיאוס יהיה מותר גם להוליכם לאיזה מקום שירצה הואיל דיש בהן שיורי מאכל הראוי לכלב ולחתול וצ"ע. כשרקק מהרי"ל בשבת על הקרקע ורצה למוחקו משום מיאוס לא היה משפשף ברגל ממקום למקום לימחק כמו שעשה בחול רק הציג רגלו על הרוק והגביהו בלי שום שפשוף והיה מקנח את מנעליו מטינופת באותו ברזל העשוי לפני בה"כ לקנח בו טרם נכנסים כמו שהיה רגיל בחול. אמר מהרי"ל שכתוב בספר א"ז והרוקק בשבת בתוך הרוח והרוח מפזר את הרוק חייב משום זורה. מהרא"ש היה אוסר בשבת לשטף כלי זכוכית עם שיבולת שועל להצהירו. ואמהרי"ל פעם ראה רבו מהר"ש אחר סעודה שלישית בשבת בימות החמה חזר שטף צנצנת שלו. וא"ל מהרי"ל והלא איתא פ' כל כתבי קערות שאכל בהן בערבית מדיחין לשחר בשחר מדיחין למנחה ותו לא. אבל צלוחיות וכוסות מדיחין והולך כל היום דאין קבע לשתייה. ועכשיו נלך לבה"כ וברור לך שלא תשתה בו היום עוד והיכי מותר בהדחה, ונענע לו ראש והיה מודה לדבריו ואמר לא נתכוונתי לשתייה עוד רק להצהירו משיור היין שלא יושחר ונכון להחמיר. מהרי"ל התיר לשאת אצלו בשבת מטבע זהובים מנוקבין בכל שהו בשעת הסכנה. אך לא יוציאם חוץ לעירוב. וי"א שהתירן בכה"ג גם בשאין מנוקבי'. אמהר"ש בשעת הזעם שמתייראין שעבדי המושל יבאו ויחטפו את אשר לו מותר לישראל לטלטל מעותיו ואפילו מחוץ לעירוב דכל מבואות שלנו אינן רשות הרבים גמורה. ודוקא בכה"ג בדבר שהוא כבר שלו אמרינן אדם בהול על ממונו ושרינן איסור קטן טרם יעשה הגדול אבל המוצא ארנקי מלא מעות ברחוב העיר שלא היה שלו מעיקרא איתא בתו' שאסור לטלטלו ולישאנו בשבת. אשרי הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו לכוף יצרו לעזוב בשביל לא תסור מן התורה אשר יורוך:

שאלו מקודם מהרי"ל אם מותר ללמוד בשבת על השלחן שמעו' מונחין עליו מצד אחד. והשיב אע"ג דדרך לנענעו עם לימודו אין לאסור דלא הוי פסיק רישיה. וכן מהר"ם התיר להשתמש בשבת בתיבה שמעו' מונחין בה מצד אחר. אמהר"י סג"ל מה שרגילין הנשים לשאת בשבת חתיכת בגד פשתן על הצעיף כשיורדין גשמים להציל הצעיף מטינוף המטר. גם לעשירות מותר להוציא לרשות הרבים כיון דלעניות חזי חשוב גם לחשיבות מלבוש ולא משאוי ונשים הלובשות בגד להציל שלא יפול הזיבה על בשרם וישרט' אמהרי"ל דשרי לצאת בו בשבת דכל משום תענוג מלבוש הוא לאדם. מהר"ש אמר שמותר לצאת בשבת בסמרטוט קשור על חבורתו. מהר"י סג"ל אמר אסור לכבד הבית בשבת גם בסמרטוט בגד דמ"מ עם הכיבוד משוה גומו' דחשוב בנין בבית כמו חורש בשדה. אמהרי"ל מה ששוחקין נערים ובתולות בשבת לגלגל אגוזים מן הדף והנוגע את שלו בגלגולה את של חבירו הרויח כולם נכון לאסור בשבת דיש לגזור שיבא למשוה גומא המעכבת גלגול האגוז אך מי ימחה קורא אני עליהן מוטב יהו שוגגין ואל יהו מזידין. וכן בא"ח שלהי הלכות שבת אמר מהר"ש כל פירות שיודע שאינן במחובר באותו זמן כל מיני פירות בחורף מותר ליקח בשבת מן הגוי עבור הל"ש א' או ב' וכה"ג. ואמר כשהיה (בשווידני"ץ) ראה שקנו בשבת מלחם האפוי בשבת. וכן התיר מהרי"ל כדפי' לעיל בהלכות י"ט. אמהר"י סג"ל שכתוב באגודה אותם יהודים המתקנים גבינות עדרי הגוים ששכרו כל העדר אז מותר להניח את הגוי לתקן הגבינות בשבת דמלאכה דידיה קא מתעסק. מעשה ורצו לתפוש יהודי א' בליל שבת ולא ידע שום עול בידו מ"מ כאשר נגלה לו עמד וברח מחוץ לתחום ואח"כ שאל תשובה ממהרי"ל על שחילל שבת וא"ל