מהרי”ל (מנהגים) ס

שלהן שקורין (לייפון) דודאי מפרק הוא. ואמר דבספר הפרנס כתב דמותר לקלוף בשבת. מהרי"ל לא היה נוטל לחם משנה בסעודה שלישית בשבת. רק היה בוצע על ככר אחד שלם אותו שעירב בו עירובי חצרות בע"ש כאשר היה רגיל לעשותו בכל ע"ש כדפי' לעיל בע"ת ולקמן בהלכות עירובין. אמהר"י סג"ל חרדל שלשו מע"ש ונתן כל המשקה לתוכו מע"ש מותר אז לערבו בשבת אם לא ערבו מקודם. ומהר"ש התיר להוסיף בשבת חומץ לתוך המורייס שכמעט לגמרי נתייבשה. שאלו ממהר"י סג"ל אם בשבת מותר לתת קידה לתוך חומץ להעשות טיבול במקום מורייס. ואמר דאין נראה בעיניו שום היתר לעשותו. וכן מה שנוהגין במדינות (ריינוס) בימות החמה בסעודה שלישית בשבת לאכול ביצים מבושלים קשים עם פיטרלי"ן בחומץ דומה בעיניו להילמי שאסורה לעשות בשבת. סעודה שלישית בשבת שהוא עי"ט עיין לעיל בהלכות י"ט. אמהרי"ל שאין יוצאין בשלש סעודות במיני תרגימא כי אם בלחם. וכן עיין לעיל דוקא בשעת הדחק התירו כגון בע"פ בשבת כדפי' לעיל. אמהרי"ל יש נוהגין בימות החמה בשבת שחרית כשהוציאו הטומנין מן התנור ובא עסק לידו שמתאחרין לסעוד אז כורכין הקדרות בסודרין וסמרטוטין כדי שלא יצטנן. איסורא קא עבידו דמיחשב הטמנה חדשה ואסורה בשבת. וכן פסק מהר"ם ובחורף נמי אסור להניח הקדירות בשבת קרוב אצל תנור בית החורף דחוזרי' ונתחממו ביותר. ובדוחק התיר בספר אגודה בשם מהר"ם להניח חתיכת עץ תחתיהם להעמידם כן ע"ג תנור בית החורף ולא להעמידם בעצמם להדיא ע"ג התנור. או יכול להניחם מן הצד נגד התנור לשמור חומם. ואני ראיתי שמהרי"ל בעצמו הניח קערה של בדיל ע"ג (טעליר) והיו בה חיתוכי עור של אווזא שקורין (גריבן) ונקרשו בקור והניחם עם הקערה שעל (הטעליר) בשבת ע"ג התנור בבית החורף ולא חש גם שנפשרו ונמחו מקרישתן. ושוב ראיתי בתו' האלפס וז"ל אסור לתת פשטיד"א כנגד האש בימי החורף לפי ששמנונית' נקרש ונקפה ועתה נעשה צלול. וסיים בו אמנם הרוקח התיר. נמצא שמהרי"ל שתה מבאר הרוקח. אמר מהר"י סג"ל דלא נראה בעיני היתר גמור מה שנוהגין לנישואין לבשל בע"ש בקדרות ומרחשות ושוהין כן ע"ג האש והגוי מחממן כן כל הלילה לצורך סעודת שחרית. דלית בו צד היתר רק במה שמחזיק התבשיל בחום הראשון בלי הפסק. אבל רוב פעמים ישן הגוי ונתקרר התבשיל לגמרי וכשינער חוזר ומדליק האור ונתבשל מחדש. ומה שהתיר ספר תרומה לעשות כן היה דוקא בשעת הדחק בימים קדמונים בהתאספו רוב עם לבא לנישואין ולא היה אפשר להטמין בתנור לצורך סעודה גדולה וכה"ג. אבל האידנא בעו"ה נתמעטו קהלות וישובים היה נראה היתר יותר להטמין בתנורים ככל השנה להשמר ממכשול. ואמר שיש חסידים אנשי מעשה שרגילין להשמר מלאכול מן התבשילין שנתחממו בכה"ג ע"י גוי. ואמהרי"ל אלינו אם יזכהו השם להשיא את בניו רוצה להטריח ולהטמין בתנורים לצורך סעודת שבת שחרית. ושוב ראיתי בהשיא את בתו (בונכין) לינשא לה"ר קאפמן פסא"ן יצ"ו נתאספו כ"כ עם רב לכבוד ה"ר ז"ל. שהיה צריך לשמור התבשילין ג"כ ע"י גוי להעמידם בחום הראשון. ואמר שגם להטמין בתנורים שלנו אין יודע היתר גמור חדא דהא מצטמק ויפה לו. ועוד דתנור הוא ואינו גרוף וקטום. אך מהר"ם כתב דנהגינן היתר בהם משום דטוחין בטיט סביבות אבן דסותם פי התנור ויש אין טוחין. ויש משהין על הכירה שמבשלין שם בתוך הגחלים ורמץ ממש. אמהר"י סג"ל הכונס אלמנה ואירע ליל טבילתה ראשונה לבעל זה בליל שבת אסורה לטבול דלאו טבילת מצוה היא לדחות שבת לפי שהחתן אסור לקרוב אליה באותו הלילה מתוך שאין קנין חופה אצל אלמנה ולא קונה אותה רק בביאה ואסור לקנות בשבת. אך אם טבלה מקודם מייחדין חתן וכלה מבעוד יום בע"ש ואז מותרין בליל שבת אח"כ. ואמהר"י סג"ל ששאל מרבו המובהק מהר"ש הייחוד שעושין להן מבעוד יום אם צריך לבא אצלה לעשות