מהרי”ל (מנהגים) נט

אמר מהר"י סג"ל גם אם תנן פ"ק דשבת לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה ולא יכנס למרחץ סמוך למנחה בע"ש אכן אנו רוחצין ומגלחין סמוך למנחה משום דסמכינן על מה שיש לנו שעה קבוע לתפלת מנחה בכל יום. אמהר"ש שראה מאביו מה"ר יצחק ז"ל כאשר היה מקדש בליל שבת היה תולה עיניו ומסתכל בנרות הדולקות על גבי השלחן. ואמר טעמא למנהגו דהדין כך שכל המברך ברכת המזון גם הוא צריך שיתן עיניו בכוסו כדי שיוכל לכוון. ואמהר"ש שבשכל טוב כתוב הטעם משום דפסיעה גסה נוטלת אחת מה' מאות ממאור עיניו של אדם. וב"פ נר עולה ת"ק והמסתכל בב' הנרות של שבת יהיה לו לרפואה. עוד כתב שם טעם דבאיש יש בו רמ"ח איברים ובאשה ד' יותר והיינו ת"ק בגימט' ב"פ נר כנגד היסוד איש ואשה. אמהר"ש רשאין לקדש לכתחילה על יין חדש מגתו כדתנן סוחט אדם אשכול של ענבים ואומר עליו קידוש היום וכן הוא בעצמו היה מקדש על הנבצר תוך שבועיים גם אם מוכרים יין ישן בעיר. המקדש אם טעם מלא לוגמיו יצא. וכן לשון הגמ' בפ' חלון במס' עירובין. אמהרי"ל דכל פוסקים כתבו דהיינו רביעית פי' רובע של רביעית כמו כל שתייה בעולם. וראבי"ה פסק דהוי אפילו פחות מדנקט לשם טעם ולא נקט שתה כמו שמצינו במקום אחר בפ' כל מערבין ששתה מלא לוגמיו ביום הכפורים. מהרי"ל לעולם כשהזכיר תיבת השם בברכת המוציא הגביה את הפת בשתי ידיו למעלה עד שסיים הזכרת השם והורידו כבראשונה. בחול הרים הפת ובשבת השתים ואמר עיקר בציעת המוציא בכזית ויאכל חצייה ובשבת אין לחוש כי המרבה אז יותר המצוה ומשובח. וכן איתא בפ' כל כתבי ר' זירא בצע אכולי שירותא א"ל רבינא לרב אשי מיחזי כרעבתנותא א"ל כיון דבכל יומא לא עביד והאידנא עביד לא מיחזי כרעבתן. אמהרי"ל טעמא דאוכלין מולייא בליל שבת זכר למן שהיה מונח טל למעלה טל למטה ה"נ הבשר מונח בין שני דפי עיסה. אמהרי"ל הא דאי' בגמ' פ' כל כתבי שני מלאכים באין בע"ש לראות מה שהתקינו לכבוד שבת האחד טוב ואידך היפוכו כו' איתא במדרש דהם ב' המזלות עקרב ומאדים והם משמשין בע"ש סמוך לחשיכה אחד לברך ואידך להפך. אם הכין האדם כראוי המברך מברך והולך לו וחבירו יענה אמן בעל כרחו. ואם להפך יהפך. אמר מהרי"ל המאחר בע"ש לבא לבה"כ עד שכבר אמרו ברכו ועדיין לא עברה שעת מנחה יתפלל י"ח ברכות של מנחה דעדיין הוא לא קבל שבת. אמר מהרי"ל מה שנוהגין בקהלות להכריז כשיוצאין מבה"כ ומודיע לעם שם האיש המוכר יין שידעו ביתו מי שרוצה לקנות לא יעשה כן בליל שבת דנראה כמקח וממכר. אך יגיד שם האיש מבית לבית קודם שבת כשקורא לבא לבה"כ. מהרי"ל לא הסיר המפות מעל השלחן כל השבת. גם בליל שבת חזר וערכם עליו אחר הסעודה. וגם בקיץ במנחה בבאו לפניו לחזור ההלכה לא הסירם אך פורס עליהם סרבל דלא יתלכלכו עם ספרי הבחורי'. אמהרי"ל אין אובסין התרנגולין בשבת דהיינו כשרוצין לפטמם אז מאכילין אותן בעל כרחם ותוחבים המאכל בגרונם, אסור לעשות בשבת ונ"ל דהיינו דאמר אין אובסין את הגמל. מהר"י סג"ל כשאכל צנון בשבת עיין מ"ש לעיל. מנהג (במגנצ"א ובווירמייש"א) כל הקיץ אוכלין סעודה שלישית בשבת קודם תפלת המנחה. ומהרי"ל היה אוסר לבחוריו לאכול בין תפלת מנחה למעריב. וכששהה בחזר' ההלכה אם עדיין לא סיימו הצבור תפלת מנחה גם אם התפללו הרוב מ"מ התיר אל הבחורים לאתחולי לסעוד. אך אם כבר יצאו מבה"כ למנחה אמר להם להשהות סעודתן עד הלילה אחר ערבית. פליאה בעיני מהרי"ל איך רשאין לאכול קטניות או פולין מתוך השרביטין שלהן שקו' (שאוטן) דיהא אסור משום מפרק וכן איתא פ"ק דביצה מלילות של חטין כו' דא"ר אלעזר וכן לשבת. מפרש בתו' שאיירי שכבר נדשו אך עדיין מעורבין בסובין. ואמהר"י סג"ל דשמא האי הותרה הואיל וכל אחת דבוקה אל השרביט אכן לוזים שקורין (העזילניס) ודאי אסור ליטלם בשבת מתוך קליפה חיצונה