מהרי”ל (מנהגים) נח

ואם היא בעצמה תכבסם לא תכבס רק אחת אחת דהוי שינוי כדלעיל. אמר מהר"ש אין ליטול צפרנים במועד ואשה שתטבול תניח כותית לנטלם או היא עצמה בשיניה או תסיר הצואה שתחתיהם יפה יפה ודיה. מהר"ש היה מורה שלא לעשות יין במועד בשכר. אך לצורך פרנסתו וביתו. ולכך אם היה עושה חבית גדול מלא יין במועד ואינו מפזר כ"כ רק כדי שכר חצי החבית לא יטול רק שכר חצי החבית. אמהר"ש שנר' לו שלא לקנות במועד שום דבר סחורה גם אם משתכר הרבה דבכה"ג לא נידן כדבר האבוד. התיר מהרי"ל לקנות צלוחית בח"ה מאחר שהיה רוצה לשתות ממנו במועד אמהרי"ל המתענה תענית חלום במועד צריך לישב תענית לתעניתו על שעינה את נפשו במועד כמו שצריך לעשות לשבת. וכן אם מתענה בר"ח. (עיין בהלכות ר"ח). מהר"י סג"ל היה נוהג בעצמו ללבוש במועד קטא ומטרון של שבת והניח תפילין במועד בלא ברכה. פעם אחת אירע בר מנן במועד היה מהר"ש ושאר הקהל יושבים לפני הקברות ולפני בה"כ כבשאר ימים. (הג"ה) במהרא"ק א"א צדוק הדין בח"ה ולא בר"ח וגם לא קדיש דרבנן דאינו בא אלא על הפסוקים דצדוק הדין ומדהא ליתא כנ"ל. אמהר"ש קורעים על אב ואם במועד ולא על שאר מתי'. ופעם אחת לא קרע אחד על אביו ביום מר במועד ואירע באותו מועד לעיר מהר"ש והצריכו לקרוע אז. ועל שאר מתים שאין קורעין עליהם במועד הצריך לקרוע עליהן אחר המועד (הג"ה במיי' בהלכות ח"ה וז"ל תניא בתו' עד לא יספר כו'. הקשה מהר"ש ממ"ש אח"כ באותה הג"ה במועד לא בעי צנעה מפני כבוד המועד ודוק). כתב במיי' בהלכות ח"ה ואסור לאדם שיספוד על מתו קודם הרגל ל' יום. אמר מהר"ש שביאר באשיר"י שבימיהם לאחר קבורת המת תקופה אחת או חצי שנה אח"כ היו רגילים לעשות הספד לעורר האבלות לכבוד המת. ועל זה אמר שאין לעשותו תוך ל' יום קודם הרגל. אכן מי שמת אליו מת תוך ל' יום קודם הרגל מתי שהוא פשיטא דרשאי להספידו כדינו כל השנה. כתוב במיי' מי שלא יכול לספר או לכבס בעי"ט הרי זה מכבס ומגלח. כיצד אבל שחל שביעי שלו בי"ט אמהר"ש דזה טעות כי הרגל אינו יכול לבטל הימנו תורת ז' ול' ופשיטא שאסור לגלח שהרי לא כלו הז' עדיין ואיך יתבטלו השלשים ודוק. ותירץ מהרי"ל דלא קשה מידי. דהא דנקט שביעי שלו בי"ט נקט משום כיבוס שהוא מותר לאחר ז' לפי' ריב"א שפירש על הא דאמר אם חל שלישי שלו בערב הרגל אז ממתין עד הערב. והקשה בתוס' למה צריך להמתין להוי כדברים שהן דין ל' יום דאשתרו מחמת הרגל ומשני דין ז' חמירי ולכך נקט הכא דז' שלו בי"ט דלא מבעיא דג' שלו דהוי אנוס אבל האי אימא דיכבס קודם לכן קמ"ל דאפ"ה שרי לכבס ודלא כפי' הראב"ד שפי' טעם אחר משום דאפשר כו' וכוותיה לא סבר המיימוני. אמנם לדידן אין נפקותא בדין זה כי כיבוס נאסר תוך ל' כמו תוך ז' אי ליכא אונס ואי איכא אונס אף תוך ז' שרי לכבס ועיין ודוק בלישנא דמיימוני ותמצא דברי מהרי"ל נכונים שלא קאי אגילוח ומהר"ש לפום חורפיה לא דק

שבת דחש"מ המפטיר חותם מקדש השבת. ואין חותם בזמנים דהפטרה בשביל השבת היא. במוסף בוהשיאנו חותם והנחילנו ה' אלהינו באהבה וברצון בשמחה ובששון שבת ומועדי כו' ברוך אתה ה' מקדש השבת ישראל והזמנים. במגנצ"א ובווירמייש"א לא נוהגים לומר בתפלת מוסף לרגלים פסוקי קרבנות על פי הרוקח אכן בשבת חש"מ דבלאו הכי אומר פסוק דקרבן של שבת אומרים גם כן פסוקי קרבן מוסף הרגל דאיקרי. וא"א צו"ץ ולא ויהי נועם וסדרו אך אומרים ויתן לך. באסרו חג לא. תחינה ולא למנצח: