מהרי”ל (מנהגים) נז

איכא מ"ד שצריך ליטול הרבית מן שבוע או שתים מקודם ולהוציאו להרבות שמחת י"ט והמועד. ואם ההלואה מרובה וירע עינו להוציא כ"כ מ"מ יעשה הטוב שיוכל. אסור במועד לקבוע זמן על המשכון כגון שאם לא יפדנו לזמן הנקבע אז יהיה המשכון חלוט דחשוב פרקמטיא ואסורה במועד. שכירות אמהר"ש מי ששוכר גוי לעבוד בגנו או שדהו וכרמו והגיע המועד יש פוסקים אם הוא מחוץ לתחום בשבת וי"ט מותר מאחר דאין הישראל יכול לבא שם ולא הוי כעושה מלאכת ישראל. אבל במועד ובימי אבלו אסור כיון שיכול לילך שם הוי כעושה מלאכתו. ונהגו להתיר אם שכרו מקודם. אכן אם בא לשכור מתחילתו במועד או בתוך אבלו לכ"ע אסור. ואמר שהמיימון וסמ"ק פסקו שאסור גם אם שכרו קודם. ופעם אחת שאלו מאתו על ששכרו מקודם והיו עמו שם מה"ר אהרן בלומלי"ן הי"ד ושאר לומדים ויצאו ובדקו בדבר עד שמצאו להם היתר בסמ"ג שהשוה שבת ואבל יחד. והשתא הואיל ובשבת חוץ לתחום שרי לכ"ע הכי נמי גבי אבל נמצא מועד נמי דמועד ואבל דין אחד להן. אמהר"ש מי שלא היה נראה לו שצריך חביותיו במועד להכניס יינו בימי הסוכות בעת הבציר ופתאום שעת הבציר הגיע שנתייעצו הכפריים לבצור מותר להניח חביותיו לתקנם במועד כיון דלא כיון מלאכתו במועד וכן אמהר"י סג"ל נמי אך לא יכוין מלאכתו במועד ויחשקם מקודם דרוב פעמים הבציר מגיע בסוכות דהא מה דארז"ל המבזה המועדים אין לו חלק לעה"ב ר"ל חש"מ, שאלו ממהר"ש אם למכור חביות בח"ה דסוכות דשעת הבציר ונמכרין ביוקר ואם יאחרם הוי דבר האבוד והשיב אין למוכרם עכשיו אם לא יוציא המותר דשוים עתה מלהלאה לשמחת י"ט. כתיבה במועד אמהר"ש לכתוב אגרות שלום כמו עיגול וכ"כ בעצמו. ואמר יש משנין באחיזת הקולמוס עם אצבע אחד ואגודל. המחמיר נוהג האותיות חתוכות וכשהיו כותבין אגרת שלום בשמו צוה לכתוב שורה אחת לצפון ולהפוך את האחרת כנגדה כתיבתה לצד דרום. וכשהיו כותבין הזמנות כפייות לדין וכן תשובות על מחלוקת ודינין צוה שלא לשנות מאומה גם החרם מבחוץ לא היו משנין. ומהרי"ל אמר שאסור במועד לכתוב שום כתיבה אפילו בעיגול דהא מ"מ כל אות ואות נכתב כתיקנה. וכן הוא בספר אגודה ורבותינו לא התירו לכתוב במועד רק אותיות חתוכות ושבורות ואות היו"ד מתוך קטנותה אינה סובלת שום חתך ושבר עליה אמרו לעשותה כמין עיגול ר"ל כעין סמ"ך שלנו. ובזה טועין המון העם וסבורים שהתירו לכתוב השורות בעיגול ולא היא. ועיקר ההיתר במועד לכתוב ע"י שינוי כלאחר יד ר"ל שיתפוש הקולמוס ויחזיקנו בין קמיצה ואגודל. ואז רשאי לכתוב שורות ואותיות כתקנן וכן הוא באגודה ודוקא מעשי"ט. ואמהר"י סג"ל שבעצמו נוהג כן וכשהוא כותב לבעלי בתים אגרות שלום. אז דרכו להתחיל להם חרוזה בתחלה להודיעם שכתב בשינוי ולא יטעו אחריו, כמו מפני ימי הדיצה. מכתבי רצוצה. בכותבי באגודל וקמיצה. אי נמי מכתב ידי מדולדל. בקורבי קמיצי לאגודל אך שלומך יגדל וכל כה"ג. אכן הכותב לת"ח א"צ להודיעם כי יודעים הלכות דת ודין. אמהר"ש חשבונות וכן חובות ומשכונות שמתיירא שישכחם מותר לכותבם במועד מאחר דאין מקפיד בתיקון הכתיבה וכן אמר נמי מהרי"ל. ושאלו למהר"ש אם רשאין לכתוב במועד דיני' המחודשים לו וכה"ג דברי תורה כדי שלא ישכחם עד אחר המועד והשיב מאחר דצריכים כיון ותיקון ביותר אסור לכותבם במועד. מהר"ש התיר לנקוב נקב חבית לברזא במועד אל המוכרי' יין. והתיר לעשות פתילות במועד ואמר דלא נהגינן כתו' האוסרים במועד. אכן מהר"י סג"ל דרש שפתילות אסורים לעשות במועד ויזהר לעשותם מקודם לצורך המועד. אמר מהר"ש שאין לכבס בגדים במועד. אך מטפחות ילדים אחת אחת והיה מורה למינקת היהודים של בנו שלא תכבס המטפחות במועד אל הנהר רק אצל הנהר שבחצר. ומהרי"ל אמר אם תתן האשה המטפחות של הילדים לגויה לכבס אל תמנה אותם לדעת מניינם.