מהרי”ל (מנהגים) נו

גלוסקא יפה שקונין במגנצ"א בעד הל"ש כשנים שלהן בעד (מארגיט בווינציאה). וחתיכת בשר מבושל היה מונח על גבי (טעליר) והיה עומד על הגלוסקא דלא ימאס הבשר את הגלוסקא. ונתן את הכל בידי ואמר לי קח זה וזכה בו לקהל לעשות בשבילם ע"ת ותגביה קצת למעלה לראיה שתזכה בו בשבילם. וכשעשיתי חזר הרב ונטל את הכל מידי ובירך ברכת עירוב ועניתי אמן. ואמר בדין יהא כו', ועוד באותו הפעם נטל לחם שלם שקונין במגנצ"א בעד ד' הלי"ש ושיעור' $ דין קידוש לבנה במוצאי שבת והוא י"ט כבר פי':

$ כקונין בוינציאה בעד ג' מארגט ועשה עמו עירובי חצירות. ונתן אלי כבתחלה לזכות לבני הקהלה ולקח מידי ומברך ברכת עירוב. ואמר בדין יהא שרי לנא לטלטולי ולאפוקי ולעיולי מביתא לביתא ומחצירא לביתא ומביתא לחצירא ומרשות לרשות בשבת זו ובשבתות אחרים לנא ולכל ישראל דדיירין בעיר הזאת ובדרא הדין וכן היה מהרי"ל נזהר לעשות עירובי חצירות בכל ע"ש ולא סמך על השיתוף שעשו בע"פ על כל השנה דשמא נתקלקל ונתעפש. וכשעקר דירתו מק"ק מגנצ"א לנטות אהלו בק"ק דווירמיישא צוה אל פרנסי העיר לייחד מאן דנזהר לערב בשבילם בכל ע"ש או לבדוק בכל ע"ש שיהא השיתוף שעשו בע"פ עדיין קיים לסמוך עליו. ויהי פעם אחת עובדא בפני מהרי"ל שנתקלקל והוא לא עירב כרגיל. ולא נתיידע עד בשבת כאשר אבאר אי"ה בהלכות שבת. כתב במהרא"ק פעם אחת הניחו ע"ת ובי"ט מצאו הפת לבד והבשר נאכל והיו מגידים לרבי בשעת הסעודה ואמר אילו לא אתא אלינו עד למחר לא היה תקנה בדבר ועכשיו נוכל לתקן דא"ר יצחק מניח אדם ערובי תבשילין מי"ט לחבירו ומתנה ואומר אם היום חול או מחר קדש עירובי עירוב ואם היום קדש ומחר חול א"צ בכך ואין בדברי כלום בדין יהא שרי כו'. (הג"ה) מי ששכח לעשות ע"ת אם יש שום אדם שעירב אופה אליו ומבשל לו לשובע נפשו ומאכל אחד ולא להרבות תפנוקים כמנהג בי"ט ומותר לשגר אליו מיני תפנוקים ואפי' מזיד מלערב דינו כך רק שאסור לשלוח לו אבל צולה לו ג"כ דג קטן ומדליק לו הנר. א"ז קטן:

פעם אחת שכח ר' שמואל מנורבערק ע"ת עד י"ט שני שהיה ע"ש והיה מורה שיבשלו בי"ט בהשכמה ויותירו לשבת. ועוד הורה לעשות ע"ת עכשיו בי"ט מיד והיה פוסק הלכתא כדברי רבינו אפרים והולך אחר דברי המיקל והלכה כרבא דאמר כדי שיברור מנה יפה לשבת ופריך תלמוד' בי"ט נמי ומשני שמא יפשע משמע הא לא יפשע יכול להניח ע"ת בי"ט והאידנא דשכח בלי פשע יניח בי"ט עצמו. מרדכי עכ"ל מהרא"ק. מסתמא צריך לומר אם היום חול ואתמול קדש כו' כדלעיל אמהרי"ל כל היודע יניח ע"ת לעצמו ואל יסמוך על שחבירו מערב בשבילו ואם אינו יודע בלשון הקודש יכול לומר (בלשון אשכנז). וטוב להותיר מי"ט לשבת ורשאי לאכול העירוב בליל שבת לבצוע על הככר. אך הנהיג מהרי"ל להניח ככר העירוב ללחם משנה בליל שבת ובשחריתו ובסעודה שלישית היה בוצע עליו:

הלכות חול המועד אמר מהר"ש שאסרו חכמים מלאכה בחולו של מועד. כדי שיהיו הכל פנוים לבא לשמוע דרשות שדורשין ברגל בהלכות השנה. והיינו לדידהו שהיו רגילין בדרשות. אכן לדידן נמי אם אין רגילין לדרוש מ"מ יש לסדר צרכי צבור וקיומ' בח"ה הן האנשים להעמיד גבאים ולמנות פרנסים וכה"ג. גם לברור המתעסקים בגמילות חסדים ובקור חולים וכה"ג. וכן הנשים יתעסקו במה שיש להן צורך וכן אמר מהרי"ל נמי דאסרו מלאכה כדי שיהיו פנוים לעסוק בתורה. ולכך התירו נמי דבר האבוד כדי שלא יצטער על אבודו ויבטל את למודו. $ (אחד שמע שמועה קרובה בחולו של מועד שמת אביו והורו הלומדים (בפרנקפורט) שצריך לקרוע. אבל שאר אבילות לא נהג אפי' עטיפת הראש עד אחר החג):

$ אמר מהר"ש שאין רשאין למכור תוך המועד שצריך לקרוע. אבל שאר אבילות רק דבר האבוד ושיש לו צורך בו. והלואה