מהרי”ל (מנהגים) נה

חרוזות הראשונות. ומנהג במגנצ"א לומר דוקא כשחל י"ט ו"ז אז צריך להשמיע העם דנכנס שבת ואסורים תו אף בתיקון אוכל נפש וכשי"ט ה"ו או ז"א ליכא אז למיטעי ואין אומרים אכן בשאר קהלות אומרים גם כשי"ט ז"א. מהרא"ק א"א במה מדליקין כשחל י"ט בשבת ואין אנו נוהגין כן אך אם י"ט בע"ש אז א"א דלא מצי לומר עשרתם ערבתם אבל כשחל בשבת והוא עישר ועירב כרצונו ואמר כדיני' וא"א ויתן לך בי"ט והוא מוצאי שבת אחד מוצאי שבת לחול. או המועד. או במוצאי י"ט לחול בכולן מתפללין אתה חוננתנו. אך מוצאי שבת לי"ט מתפללין $ מה שאין מברכין אבשמים במוצאי י"ט כבר פי' לעיל:

$ ותודיענו. במוצאי שבת וי"כ מברך בהבדלה מאור ובשמים ושאר כל הבדלות לא מאור ולא בשמים. כל י"ט שחל בשבת אומרים במנחה ואני תפלתי. וקורין בתורה עכ"ל מהרא"ק. אמהרי"ל שכתב הר"ר זנוויל ע"ה למהר"ם סג"ל על בני אדם שאינן מזכירין שבת ביעלה ויבא כשחל י"ט בשבת ובמרדכי לא כתב כן רק בשבת דחולו של מועד ואז מסתבר לנהוג כן משום דבשל שבת אנו מתפללין אך בי"ט דכולה תפלה של י"ט רק שמזכירין בתוכה השבת א"כ אמאי לא יזכיר שבת בכל מקום. והשיב לו שמקדם ראה כן הדין בתו' שאין לומר ביעלה ויבא שבת בי"ט שחל בשבת. ומהרי"ל דנראה לו דרבותא נקט המרדכי דגם אם בשל שבת מתפללין מ"מ לא יזכיר שבת בתוך יעלה ויבא בעבודה אבל י"ט ושבת שבשל י"ט מתפללין וכולה חדא מילתא היא מתחילת אתה בחרתנו עד מקדש השבת וישראל והזמנים פשיטא שלא יזכיר שנית ביעלה ויבא כיון שכבר הזכירו באתה בחרתנו ותתן לנו ה' אלהינו את יום השבת ואת יום כו' ואמהרי"ל שמתוך רש"י במס' ביצה וגם בשאר דוכתין משמע דאין להזכיר שבת ביעלה ויבא בי"ט שחל בשבת שלא פירש לשם אלא בהאי לישנא אומרים ותתן לנו את יום המנוח ולבסוף מקדש השבת וישראל והזמנים היינו אתה בחרתנו לחודייהו ואמר מדקרא רש"י יום המנוח סעד לבני (אושטריי"ך) שאומרים בתפלתם את יום המנוח. ופליאה היא שמניחין לשון הקרא זכור את יום השבת וכי תימא י"ט נמי מתקרי שבת מ"מ יום השבת לא מיתקרי אמהר"י סג"ל מצוה לקרא בי"ט לעמוד לתורה בעלי הבתים שהן מעמידין הקהלה לפיכך קודמין לכל אם אין ת"ח מופלג שם. נוהגין לומר בי"ט ותערב דוקא למוסף ולא ליוצר וכן בתשב"ץ בכל רגלים בפני מהר"י סג"ל הולכים הכהנים לדוכן ליוצר כמו במוסף ולא ידעתי מאין המנהג ששוב ראיתי באלו ארצות כלל אינן עולין רק במוסף שאלו את פי מהר"י סג"ל אם לחפש בשבת הסדר לקרותו למחר בי"ט ואמר אין שבת מכין ליום טוב ויחפשו במוצאי שבת אחר סיום התפלה:

הלכות עירובי תבשילין יום טוב שחל בערב שבת חייב כל בעל הבית לעשות עירוב תבשילין ובו ניתר להכין באוכל נפש מי"ט לשבת וכה יעשה יטול בעי"ט בשר מבושל ככזית לפחות ולחם לפחות בכביצה ויברך עליהם. בא"י אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות עירוב. בדין יהא שרי לנא לאפויי ולבשולי ולצלויי ולאטמוני ולאדלוקי שרגא ולמעבד כל צורכנא מיומא טבא לשבתא לנא ולכל ישראל הדרים בעיר הזאת. אמהרי"ל בספר אגודה כתב ליטול לעירוב פת כזית ותבשיל כזית ומייתי ראיה מירושלמי. ואנן קי"ל פת לפחות כביצה והם שני זיתים. מהרא"ק כתב כיצד עושה ע"ת נוטל פת מעי"ט ומניח בשר על גביו או ביצה או דג שהוא מבושל ומזכה להו לכל בני עירו ע"י אשתו או ע"י בנו ובתו הגדולים ואומר אליהם זה התבשיל אני מזכה לך שיהא לך חלקנו וזכה בו שיהא בו חלק לכל ישראל הדרים בעיר הזאת שעל ידו נוכל לאפות ולבשל בי"ט לצורך שבת ולעשות כל הדברים שצריכין לנו והוא מגביהו ומברך ברוך אתה וכו' בדין יהא וכו' עכ"ל מהרא"ק. וכל זה נהג מהרי"ל נמי וקרא אלי פעם א' לסייע לו לעשות עירובי תבשילין והיה מוכן בידו