מהרי”ל (מנהגים) נד

הן לעבדיו ולשפחות. דאם מעצים עיניו מלמחות ליומא אוחרא יצאו מביתו לשרת אצל אחרים ועושים גם שם כאשר הורגלו כבר ואין מקשיבין שוב למוחין ויאמרו הלא בבית פלוני עשינו ולא מיחה בנו נמצא שהוא נתפש בעונם שגרם שנתחלל ויאמרו הלא בבית י"ט כה"ג על ידו. וכן כל ת"ח ימחה בעירו והפרנס במדינה. אמהר"י סג"ל אסור להניח את הגוי שיפיל גורלות בין היהודים בי"ט גזירה משום שחוק קוביא וכ"כ מהר"ם. בשמחת תורה באה שמועה קודם מהר"ש איך שאשת הר"ר איסרלן היתה גוססת. ואמר מהר"ש ח"ו שתעדר יכולין להתעסק לקוברה בו ביום דישראלים יטהרו ויוציאוה לב"ה ויאמרו לגוים לחפור הקבר ולתפור התכריכין והיה מורה לאישה גם אם נפטרה בשמיני עצרת בערב שהיה יכול לעשות קידוש בליל שמחת תורה דאין אנינות בי"ט. אמהר"ש שכן נוהגין במת בי"ט ראשון יתעסקו בו גוים $ (בשנת רס"ד נפטרה פה ק"ק פרנקפורט אשת יצחק עסלינגן ליל ראשונה של סוכות וביום ב' אחר יציאת ב"ה הוציאוה ישראלית לבה"ק וטהרוה ע"י ישראלים. אבל הקבר והארון והתכריכים נעשה ע"י גוים. וכן למלאות הקבר בעפר. ולא אמרו צ"ה ולא קדיש אבל רחיצות ומעמדות עשו ולא נהגו בעלה ובניה אנינות ואבלות בי"ט. והיה סוכות ה' ו' וש"ת בליל ו' ביום ז' בכניסת שבת הצריכו הלומדים את האבלים האבלות בעטיפת הראש ובשינוי מקום. ואחר י"ט השלימו ה' ימים אבילות. כי ש"ת עלה לו למנין ז' ולמנות מהקבורה. נמצא שכלו ביום השבת ט"ו חשון:

$ לחפור הקבר ולתפור את התכריכין. אבל ישראלים יטהרוהו ויוציאוהו לקברות. אפי' מת בו ביום אכן בי"ט שני היכא דאישתהי כגון שמת בי"ט ראשון. או שעתיד לשהות כגון שחל י"ט שני בע"ש אם יש שם גוים מניחין להם לחפור הקבר ולתפור התכריכין ולעשות הכל. אמר מהר"י סג"ל שלא שמע מן רבו המובהק מהר"ש רק שישראל יטהרו המת בי"ט. אבל לו נראה להניח לגוי גם לטהר המת בי"ט דנמי מלאכה דאורייתא היא בסחיטת הסדינין שמטהרין עמהן. וכן הוא במרדכי פ' תולין וכל מלאכה שהיא דאורייתא עושין ע"י גוי בי"ט. איתא פ"ק דביצה מת ביום טוב שני יתעסקו בו ישראל. אמהרי"ל הא דאיתא בהג"ה במיימוני בהלכות י"כ העושים ב' ימים צום מונין להו מיום שני דר"ה. וא"כ לדידהו היאך קוברים המת בי"ט שני של ר"ה. והלא הוא העיקר י"ט לדידהו ושמא הכא מיירי בי"ט דגליות. איתא פ"ק דביצה והלא בדק יפה אימא יצתה רוב' וחזר'. אמהרי"ל מכאן י"ל קצת על הסמ"ק דפסק במצות י"ט דאי בדק מעי"ט כו' חיישינן שלא בדק יפה והא מסיק בגמ' והלא בדק יפה ומשני עיקר הטעם מכח רובא כו' ודוק, מילה בי"ט אמר מהרי"ל מיד כשנימול הנער יסירו כל צרכי המילה מידם דשוב נחשבים מוקצה מאחר דאין עוד צורך בהן. וגם המוהל לא יטול האיזמל מתוך החול שהשליך שם עם הערלה שנחוץ לפרוע. וראיתי מהר"י סג"ל נעשה בסנדיק לתינוק בי"ט להכניסו בברית ולא היה שותה מכוס הברכה כאשר היה רגיל לשתות בחול כשנעשה סנדיק ואמר משום דאין קידוש אלא במקום סעודה ודי שנותנים לתינוקות לשתות מכוס הברכה. והיו מוהלין אחר כל התפלה קודם עלינו לשבח כמו בחול. (אמר מה"ר יעקב כ"ץ מנורטהויז"ן) שראה כתוב בספר הגדולה שאין להתענות בי"ט תענית חלום דהא דמתענין בשבת גם כי כתיב גביה וקראת לשבת עונג נותנים בו טעם דהיינו עונג דידיה דמתבטל החלום בתעניתא. אכן ב רגלים כתיב שמחה ושמחת בחגך ואין שמחה אלא בבשר ויין לכן אסור להתענות בהן. והא המתענים בר"ה אינו ניתן לשמחה באשר ספרים החיים נכתבים לדון על כל חי ודוק כי נ"ל לדחוק לפי אותו פי' דכולא שתא יתב בתעניתא כו'. דר"ל תענית חלום אמאי לא חשיב נמי בר מרגלי':

הלכות תפלת יום טוב פעם אחת חל י"ט ו"ז והגיע ש"צ לברכו ושאל אליו מהרי"ל אם יודע לומר הפיוט יום שבת זכור. וסידרו רבינו יוסף קמחי לומר אותו במגן אבות מתי שחל י"ט ו"ז. ואמר נכון לאומרו שם בק"ק (מגנצ"א) כי מנוחת כבוד המחבר שם בקברות. ואמהרי"ל שראה בינקותו המנהג שגדול העיר היה רגיל להתפלל כי איקלע כן. ומנהג לומר שתי