מהרי”ל (מנהגים) נג

אמר מהרי"ל כשם שאין לבשל מי"ט לצורך מחר וכן לא משחר לליל שני כן לא ידיח הקערות מזה לזה וכן אמהר"ש. בשמיני שהוא י"ט האחרון של פסח בשעת המנחה אכלו עם מהר"ש והכינה הרבנית בצים מטוגנים במחבת ואמהר"ש שהיתר פשוט הוא לתקן אז האש ולתקן כל אוכל נפש שירצה ולא כיש טועים להחמיר שלא להבעיר אש במנחת י"ט שני עד הלילה. אמהר"ש נשים הטובלות בליל שני של י"ט הן מותרין להחם מים לרחוץ בהן ידיה ורגלי' ובית הקמטי' והסתרי' אבל לא כל גופן גם אם החזיקו חמין שהוחמו מעי"ט. ואמר דאי' במיימון בהלכות י"ט דחמין שהוחמו מעי"ט רוחץ בהן בי"ט כל גופו שלא גזרו בכה"ג רק בשבת בלבד. אכן שאר פוסקים לא פסקו כן רק הסמ"ג ומאחר דרוב רבוותא לא סבירי להו וגם התוס' לא נהגינן היתר כל הגוף כדפי' לעיל. אמהר"ש פתילה שלא הבהבה מע"ש ודולקת אין להדליק מותר הפתילה בי"ט דלאחריו דמאחר שלא הבהבה בראשונה הדלקתה עושה אותה כלי ואין שבת מכין לי"ט. מהר"ש התיר להסיר הפחם בוערת מראש הנר להצהיר האור בי"ט ואמר דוקא ביד מותר להסירה אך בכלי אסור וכן בהדיא בסמ"ג. וראיה להסיר הפחם ממוחטין דזה מותר לכ"ע. ופלוגתא היינו בהסרת' משנכבית דאז הוי כמתקן מאני. ואמהר"ש גם אם כבתה מותר להסיר' להדליק הנר מיד. אמהר"ש הני בני אדם ההולכים בי"ט לטייל אצל נהרות ויאורים לראות את הדגים ששוטין שם ונושאים עמהן אוכל להשליך אל הדגים לראותם כשנתאספו לבלוע המאכל תרתי ריעותא הן עושין. חדא דמוציאין חוץ לעירוב ועוד דגם אם נזדמן להם גוי אצל המים אסור לישראל ליקח ממנו אוכל ולהשליך אל הדגים דמאחר דמחוסרין צידה הוי מוקצה ולא מתקרי לכם. וכללא הוא כל שנאסר במגע משום מוקצה אסור ליתן לו מזון. והני דגים שמחזיקים בבית ליטול מהן מתי שירצה אם יכול לתופשן בידיו אין בהן איסור צידה ומותר ליקח מהן בי"ט ולתת להן מזון ואם אינו יכול לצודם ביד רק ע"י כלי אסור ליטול מהן בי"ט וגם אסור להאכילם מזון. לכן אם נתונים בבאר מחוסרי' צידה ואסור להשליך להם מזון. אמהר"ש שכתב אבי העזרי שלא יצוד בי"ט הרבה תרנגולים לברור השמנים מתוכן, דאותן שאינו חפץ בהן הוי איסור טירחא משום צידה וכל כה"ג. וגם תרנגולת אשר עומדת לגדל ביצים מותר לשוחטה ולאוכלה בי"ט ולא חשיבה מוקצה. ואמהר"י סג"ל שפסק באלפס בשם מהר"ם גם פרה ועז שאין עומדין לאכילה מותר לחלוב אותן בי"ט תוך הקדירה. אמהר"ש כופין כלי על גבי ביצה בי"ט כדי שלא תשבר ודלא כר' יצחק דאמר אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל וכן פסק דין זה במיימוני לעשות נמי בשבת. נשים הקונות פירות מן הגוי בשמחת תורה כדי לזרוק לשמחת הנערים כמנהג מן הדין היה אסור בעיני מהר"ש דדבר שיש להן מתירין אך קורא אני עליהן מוטב יהו שוגגין ואל יהו מזידין דאין מקשיבין מאוסרים האי. מהר"ש מלח צנון בי"ט והניח חתיכה אצל חבירתה ואכל שאר אוכלים בתר מליחתם ואח"כ אכל הצנון. ואמר לנו מהרי"ל שכן הוא בא"ז אך הוא היה נוהג שלא לשהות הצנון במלח בי"ט ולא בשבת אך טבל ואכל מיד. גוי היה תפוס ליהודי בשביל חוב ברשות השופט באו גוים אחרים להיות ערב בעד התופס לפוטרו ולא רצה השופט לעשות בלתי רשות היהודי. והתיר מהר"ש אל יהודי לומר לשופט לקבל הערבות ולפטור התופס. גוי הביא כתב חתום לישראל בי"ט ואמהר"ש שמותר הישראל להתיר החותם בי"ט ולשברו. ואמהרי"ל דאסור לישראל לקבל הכתב מיד גוי המביאו בי"ט. אך הגוי יניחנו מקודם על גבי שום דבר כדרך שעושין בשבת. גם אין ליתן בי"ט כתב לגוי להוליכו חוץ לתחום אך אם אונס גדול שצריך להודיע לחבירו יאמר לגוי שיכתוב בי"ט וישלחנו וכן בשבת כדפי' לקמן. אמהר"ש מי שנתן כליו לאומן על דרך בגדים לחייט והביאם לו ביום טוב וספק אם היום נתקנו או מאתמול אסור ללובשן בי"ט זה. דרש מהרי"ל כל איסור קלקול שרואה אדם בביתו חייב למחות בידן הן לבניו