מהרי”ל (מנהגים) נב

ורשאי ישראל לטלטלו בכל מקום שירצה. אמר מהר"ש פירות הנושרים מותרין לאוכלן בי"ט ולא בעינן בכדי שיעשו וכר"י נהגינן. ביצה שנולדה בי"ט ראשון מותרת בשנ' לבד מי"ט שחל אחר השבת דהנולדה בשבת אסורה בי"ט דבתרי' או שני י"ט של ר"ה דנולדה בזה אסורה בזה דיומא אריכתא הוא. ואם נתערבה הביצה באלף כולן לבו ביום אסורי'. ואמר שבמרדכי הקשה מ"ש דגבי עצים שנשרו מדקל דמרבה עליהן עצים מוכנים ומסיקן. ואמאי נימא גם שם דיהא כדבר שיש לו מתירין ולא יבטל אף באלף כדאמרינן גבי ביצה ותירץ שאני עצים דכולה א סורא ונשרף לגמרי משא"כ בביצה דנהנה מגופה אמר מהר"ש מותר לקנות ביצים מן הגוי בי"ט אם אמר שמאתמול נולדו. ושאלו אם נמי מותר לקנות בי"ט שני. ואמר שבליל י"ט שני מותר אך בי"ט שאחר השבת אסור לקנותם גם בליל י"ט שני. בשמחת תורה לקחו ביצים מן הגוי ומילאום בתרנגולת וגם עשו בהן שאר מאכלים ואסר מהר"ש את התרנגולת וכל הנעשה עם הבצים עד מוצאי י"ט בכדי שיעשו דדינא הכי דספק נולד ביומא אסור אמהרי"ל דכתב במרדכי בשם אבי"ה אם ליבנו מאכל בביצה שנולדה וכו' עד דהוי דבר שיש לו מתירין ולא בטיל ומקשי' העול' וכן הקשה בטור והא לר"ת מין בשאינו מינו בטיל אפי' ביש מתירין ותי' מהרי"ל דאבי"ה תפס הא דר' א"ח עיקר לפי שהוא רבו ומיהו כתב בהדי' דאפי' בשאינן מינו לא בטיל ביש לו מתירין. מהר"ש הקשה הא דקיל"ן עגל הנולד בי"ט מותר לשוחטו ואמאי ביצה אסורה ואי משום דעגל שרי אגב אמו ביצה נמי תשתרי אגב אמו. וי"ל היינו טעמא דעגל הנולד לא נשתנה בשום ענין דלתקרי הכנה רק כמו שהוא עכשיו כך היה ראוי במעי אמו דאפילו בן פקוע היה ראוי לגדל וולדות ולכל מילתא משא"כ בביצה כשנולדה אז ראויה לגדל אפרוח והנמצאת בתרנגולת שחוטה גם אם נגמרה בקליפתה אין ראויה לגדל אפרוח ואסורה בי"ט לאו משום נולד אלא משום הכנה שהיא מוכנת ומשובחת כשנולדה יותר מבראשונה וגזירה משום יום טוב שחל אחר השבת דאז אית בה איסור דאורייתא אם נולדה אתמול בשבת משום דאין שבת מכין לי"ט. ואמר שכן הוא באשיר"י. ונראה עוד טעם אחר מאחר דאין שבת מכין לי"ט. ואם גם נולדה בי"ט מ"מ מאתמול בשבת נגמרה והוכנה משבת לי"ט. וגזרינן משום האי כל שאר י"ט משא"כ בעגל שצריך להיות כלו לו חדשיו דאל"כ היה אסור לאכול תוך שמנה נמצא שכלו לו חדשיו היום באותו י"ט שנולד וליכא למיחש למידי. ואמהר"ש עדיין נימא ג"כ כלו לו חדשיו אתמול בשבת ואיתרמי דאישתהי מהולד עד היום. וכן אשכח' בגמ' זימנין איתרמי גם לידת אשה דאישתהי. וכן העיד שמה"ר שלומי"ל מעיר ענ"ש הלך פעם אחת ללמוד למרחקים ויהי לתקופת י"א חדשים ליציאתו ילדה אשתו והכל מעידין מרוב חסידותה ברור שלא זינתה תחתיו ובכן בדקו ומצאו בפוסקים ובספר המצות דמיתרמי ומשתהי. א"כ הדר קשיא לדוכתא מ"ש עגל מביצה אלא מחוורתא כדשני מעיקרא. מהר"ש היה מורה על גדי שהובא לישראל בשביעי של פסח שיתן אל השוחט את הכבד ממנו ואז רשאי לשוחטו והבשר מותר לעי"ט שני האחרון. אכן הפשטת העור נראה לעשות באותו יום לאלתר אחר שחיטתו דהוי אפשר לעשות קודם י"ט שני ובמה שנותנין ממנו מעט בשר אל השוחט והוא בעי הפשטה מותר להפשיטו לגמרי ואין אסור לזה שהובא בשבילו לטלטלו דלא חשיב מוקצה לו הואיל וראוי לחבירו. מהר"י סג"ל דרש אע"פ שיש מתירין לשחוט בי"ט אחר סעודת שחרית ע"י אכילת הכבד או שאר מעט בשר כה"ג מן הכבש או גדיים או תרנגולים ששוחט. אמנם יש אוסרים משום הערמה דמנכרת שכבר מילא כריסו שוב אין שמחת י"ט במיעוט שאוכל ופשיטא דאסור ואמהר"ש שנכון הוא וכן נוהגין שאין שוחטין שום דבר אחר סעודת י"ט ראשון לצורך י"ט שני ע"י היתר אכילת דבר מועט. אמהר"ש הני נשי דצולין בי"ט הרבה חתיכות יותר מצורך י"ט לא שפיר עבדי דדוקא קדירה ממלאה אשה אמרינן מפני שיפה לה.