מהרי”ל (מנהגים) נא

קודם י"ט ויניחנו כך במקום מוצנע שלא יפגם דבי"ט אין מתירין בדיקת סכין קודם השחיטה דחיישינן פן יבא להשחיזו. אכן בדיקת סכין דלאחר שחיטה צריכין להכשיר הבשר והוי צורך אוכל נפש ואם נפגם לא בעי השחזה. ואמר דטוב לשחוט בכל הצריך קודם י"ט. ואם צריך לשחוט בי"ט יזהר שלא יתלוש הצמר מבהמה או הנוצות מעוף. וצריך לייחד עפר מקודם י"ט דרוצה לכסות בה בי"ט. ואם אין לו מוכנת יטול מאפר הנשרפה בי"ט רק שהוא עדיין חמה. אמהרי"ל מותר לכסות האש להשמר מכיבוי בלילה לצורך מחר ובשחר לצורך צהרים אך לא יכסה ביום לצורך הלילה דבתריה. והמכסה יזהר ליקח רמץ חם דראויה ליטול בה ביצה ואם אין לו אז יטול קיטמא הנשרפת קודם י"ט אבל הנשרפת היום ונצטננה אסורה לטלטל משום נולד. ואמר שבספר אגודה כתב בסתם שמותר לכסות האש בי"ט ובאשיר"י כתב בסתם שאסור לכסות האש בי"ט. ואמר שהוא חילק מימים קדמונים כאן ברמץ חם הנולדת היום מותר וכאן כשנצטננה אסור אי נמי ברמץ מותר דלא מכבה ובפסכתר אסור דמכבה. אכן עכשיו נראה אליו לתרץ. דמשום אוכל נפש אין לחוש למוקצה כי כן ראה בהג"ה באשיר"י דמשום אוכל נפש התירו את המוקצה וז"ל מכאן נהגו לסלק אפר הכירה בי"ט דמשום אוכל נפש התירו את המוקצה א"כ מ"ש באשיר"י אסור לכסות אין ליישב כי אם ע"י פסכתר דאז מכבה כדפי' לעיל אבל בכל אפר מותר לכסות לצורך. אמהרי"ל אין לכתוב לסמן את הבשר בי"ט ואמר מהר"ש שכן לא ינקב בית יד עם הסכין תוך הבשר לשאת בו אך באצבעו יכול לנקבו וכן דרש מהר"י סג"ל נמי וכן איתא בהדיא בגמ' ביצה שילהי פרק אין צדין. דורון שהובא מחוץ לתחום לישראל בי"ט. אמר מהר"ש אם הוא דבר תלוש שאין לחוש שהיה מחובר היום כגון כל מיני פירות ברגל דפסח ואין בו איסור רק הובא מחוץ לתחום אז אסור לזה שהובא בשבילו. וכן לכל בני ביתו אכן לישראל אחר מותר וגם לזה ולבני ביתו מותר בי"ט שני. אכן אם לא הובא לעיר בשביל שום ישראל רק בשביל הגוים מותר לכל ישראל לאכול ממנו ביום ההבאה מיד ובהאי ליכא מאן דפליג. אבל אם הוא דבר שבמינו מחובר ויש לחוש שמא היום נתלש כגון מיני פירות וענבים בי"ט דסוכות או שאר פירות ברגל דשבועות אי דגים שניצודין בכל זמן והובאו בשביל ישראל אסור לזה שהובא בשבילו עד מוצאי י"ט שני ובכדי שיעשו. ולישראל אחר שלא הובא בשבילו מותר בי"ט שני מיד. ואם הביא גוי לעיר דבר הנתלש או ניצד ולא הביאם בשביל שום יהודי מותר לכל ישראל ליטול ממנו כדי לאוכלו בי"ט שני. ואמהרי"ל כשחל אחד מן הרגלים ביום ה"ו והובא דורון לישראל ביום ראשון ויש גם במינו במחובר או חששת צידה מותר במוצאי י"ט שני בכדי שיעשו דהיינו בליל שבת. אכן אם הוא י"ט של ר"ה אז ההובא בראשון אסור עד מוצאי שבת דכיומא אריכא הן וכן הדין בביצה שנולדה בראשון. ואמר מהרי"ל מאחר דכולי רבוותא סוברים הדורון המובא לישראל בי"ט אסור לו ולכל בני ביתו ג"כ דמסתמא אדעתא דכולא ביתא אייתינהו. והכי איתא בפ' בכל מערבין המובא לבי ריש גלותא אדעתיה דכולי רבנן אתא ומתוך כך אמר דנראה לו ספיקא בדינא אם הזמין אותו בעל הבית את חבירו אולי הנזמן נמי אסור משום דאייתי ליה ולכל דמתהני מיניה או דוקא לבני הבית בלבד. פעם אחת דרש מהר"ש דדבר הניצד או נתלש אסור גם לישראל אחר שלא הובא בשבילו בסמ"ק ועד מוצאי י"ט שני בכדי שיעשו דוקא דבר שאין נתלש או אין ניצוד לשם ישראל. אך ממילא אתא בשביל גוי מותר לישראל אחר ביום שני ולא נהגינן כמו הרא"ש דכתב דגם הניצד ונתלש בשביל ישראל זה מותר לאחר בי"ט שני אמר מהר"ש דורון שהובא מחוץ לתחום לישראל בעיר שאין לה חומה אם הגוי הניח הדורון על הקרקע בר"ה אסור לישראל לטלטלו רק ד' אמות או יניח גוי להכניסו לביתו. ואם לכתחילה הכניסו המביא אל תוך הבית רשאי הישראל לטלטלו בכולא ביתא. וכן אם העיר מוקפת חומה כשהכניס הגוי הדורון לפנים מן החומה קונה שביתה בכל העיר