מהרי”ל (מנהגים) נ

האפויה בשבת מן הגוי. בי"ט אסור לקניתו משום איסור הרקדה דשמא היום נרקד להפריד הסובין מתוך הקמח שקורין (בייטלין) מה שאין לגזור אפי' משום רואה בשבת דיודע דודאי אסור וסבור אולי בי"ט שרי הרקדה. ואמר מהר"ש אע"ג דאסור לקנות פת מן הגוי בי"ט משום חשש ההרקדה דהיא עיקר תיקונו להבדיל בין סובין וקמח דלא איפשר לאוכלן במעורבין. אבל היכא דרוצה לאוכלן אם מעורב בו פתיתין אינו אסור לרקד אותן פתיתין שנתערבו בו אחר הרקדה הראשונה. אך דגזרו עליה רבנן משום עובדא דחול לכך מותר לומר לגוי לעשותם בי"ט. מידי דהוה אשונין קמח בי"ט מאחר דכבר נרקד מותר גם לישראל ע"י שינוי או ע"י גוי. אך שסמ"ק ס"ל שינוי וע"י גוי נמי לא ולא נהגינן הכי דחומרא יתירה היא. וכן התיר מהר"ש לשנות קמח של מצות שקורין (וואנין) ע"י גוי בי"ט. וכן אסור לקנות קמח מן הגוי בי"ט משום איסור הרקדה. ומהר"ם היה נוהג לחתום קמח של גוי מעי"ט שרצו לקחת פת ממנו בי"ט. ולמחר בי"ט ילך ישראל ויראה שלא נתקלקל החותם טרם ילוש הגוי ואז ידוע שאינו אופה רק מקמח שנחתם ומדאתמול נטחן. והישראל ג"כ מכשיר את התנור בהשלכת קיסם. וכן העצים שאופה עמהם יהיו מוכנים ומיוחדים מעי"ט שלא יחטבם בי"ט וכן הנהיג מהרי"ל בכל רגלים בשכונתו. ופעם אחד מצאו שנתקלקל ולא רצה מהרי"ל להתיר לקנות מפת הנאפה בו ביום. אמהר"ש טחינת קמח ודאי אסור בי"ט מדכתיב ושמרתם את המצות והשמירה משעת טחינה ואילך. והקשה מהר"ש מאי שנא דטחינה אסורה אפי' ברחיים של יד ופלפלין מותרין לדוך במדוכה בלי שינוי נמי רק בסמ"ק בעי שינוי וצ"ע. אמהר"ש מליחת בשר בי"ט נוהגין בו היתר לפי כשנמלח היום מוטעם יותר מאשר נמלח אתמול וחשוב מפיג טעמו. ואמר דאפ"ה כתב במרדכי היכא דאפשר למולחו מעי"ט אסור להשהותו למולחו בי"ט. אכן ניקור הבשר ודאי אסור בי"ט הואיל דאפשר מעי"ט. וכן הוא בסדר אגודה בשם הגאונים במסכת ביצה בסימן י"א. ומהרי"ל אמר נמי דבשר הנשחט מעי"ט ימלחו ג"כ קודם י"ט כדברי המרדכי והגאונים. ושאלו את פיו אם מותר לנקר בי"ט האחורים של הבהמה כי לא היה לו די בחלק הלפנים ואמר אילו היה הלפנים שהן הצלעות מחוסרין ניקור היה מותר לנקרם בי"ט ע"י שינוי כגון בקופיץ או בקרדו' וכה"ג בשעת הדחק אכן האחורים שצריכים ניקור גדול לחטט אחר החלב והגידין ולקלוף בכמה מקומות אין נראה להתיר ע"י שינוי דלא מצי לנקר יפה כתקנה. אמהר"ש אותן מפתחות שסוגר בהן אוכל נפש להשמר הן לבדן מותרין להוציאן בי"ט מחוץ לעירוב וכן הוא בעצמו הוציא עמו מפתח מן הכיפה שלו בי"ט לפני שער העיר כי אמר שהדגים שלו שהכינם לי"ט עומדים תוך הכיפה שלו להשמר. אמהר"ש דרשינן לכם ולא לכלבים לכם ולא לעכו"ם ולכך אסור להזמין עכו"ם לסעוד עמו בי"ט על שולחנו שמא ירבה בשבילו. ואם באקראי נזדמן אליו הגוי מותר להאכילו עמו. וכן בשבת רשאי להזמינו דאסור אז גם לישראל בהכנת אוכל נפש. אמנם עבדים ושפחות המצויי' ורגילים בבית ישראל ויכיל לסלקם כרצונו מותר להאכילם בי"ט ממה שהכין וליכא למיחש דירבה בשבילם אמהרי"ל גדולה המצוה להזמין לסעוד עמו בי"ט את העניים ויתומים ואלמנות שנאמר ושמחת בחגך אתה ובנך וגו' והגר והיתום כלומר אם אתה משמח העניים שלי גם אני משמח את שלך. אמר מהר"ש מצוה לשמוח ברגלים הנשים בבגדי צבעונים בא"י ובבגדי פשתן מגוהצין בבבל והאנשים ישמחו בבשר ויין והתינוקות בקליות בפירות ובביצים ועיקר שמחת הרגל לשמח את העניים וליתן להם צדקה. ואם אין יד האדם משגת לשמוח בבגדים כל כך יקנה לפחות זוג מנעלים חדשים לכבוד הרגל ואת בניו ישמח בקליות ואגוזים. אמהר"ש אסור לעשות בי"ט שום מקח קצוב בדמים והלוקח בהמה מקצב לא יקצוב בי"ט עמו סך המעות. אך יקח אחת משתים ששוין במקחן ואחר י"ט ילך ויערוך הנשארת וידע ערך הנשחט'. ואמהרי"ל השוחט בי"ט יזהר לבדוק סכינו