מהרי”ל (מנהגים) מט

הזכרון הזה. יום תרועה מקרא קדש זכר ליציאת מצרים כי בנו בחרת ואותנו קדשת מכל העמים ודברך מלכנו אמת וקיים לעד. בא י מלך על כל הארץ מקדש (השבת ו) ישראל ויום הזכרון. (שהחיינו גם בליל שנייה):

אם חל י"ט במוצאי שבת סימן (יקנה"ז) פי' יין וקידוש כדפי' לעיל ואח"כ נה"ז, פי' ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם בורא מאורי האש.:

בא"י אלהינו מלך העולם המבדיל בין קדש לחול בין אור לחשך בין ישראל לעמים בין יום השביעי לששת ימי המעשה בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת. ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קדשת. הבדלת וקדשת את עמך ישראל בקדושתך. בא"י המבדיל בין קדש לקדש:

(שהחיינו, והיינו נ"ר הבדל"ה זמ"ן):

דרש מהר"ש מאושטרייך מצות עשה הוא שלא לעשות מלאכה כדכתיב כל מלאכת עבודה לא תעשו. ואלו הן הימים שאסורים מן התורה יום ראשון של פסח ושביעי שלו. ויום ראשון של שבועות וסוכות ושמיני שלו. וראשון של ר"ה. אכן מדרבנן אסורים כל השניים ממחרת מן הנזכרים. וצורך אוכל נפש מותר אף בראשונים שנא' אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם. וכל שאר מלאכות אסורות חוץ מהבערה והוצאה. ונר של בטלה פי' שאינו לצורך אסור להדליק אע"פ שר' יוחנן מתיר מ"מ נוהגין שלא להדליק. אכן נרות של בית הכנסת מאחר דלמצות הש"י מדליקין חשיבי צורך היום ומותרין להדליק וכן נר ללמוד לאורו או גם לילך לאורו כל אלו צורך הן ומדליקין. הוצאה נמי צורך להיות בה צורך היום כגון ס"ת לקרות בה או לולב לצאת בו ושלא לצורך אסור אכן להוציא תינוק לטייל משום שמחת יום טוב מותר דאם לא כן הוי כחבוש בביתו וליתא שמחה. אמר מהר"י סג"ל שכתב בא"ז שאסור ביום טוב לדבק נר שעוה באמצעיתו לכותל כדי שיכבה כשיגיע לשם דחייב משום מכבה אכן אם מעמיד את הנר במקום ששולט הרוח אין בזה גרם כיבוי אך לא יעמידנו שם בשעה שמנשב הרוח כדי שיכבה דאז הוי כמכבה בידים. ואמר דאסור בי"ט ליטול פתילה מנר זה בעוד שהיא דולקת וליתן לחברת' דמתי דפוחת טיפת שמן ממנה חייב משום מכבה לכן שמש בית הכנסת אי אפשר לו לתקן פמוטי של ב"ה בעוד הן דולקין דבנגיעתו יפחות מהן השמן ודוקא כשכבו יחזור ויתקנם וידליקם. אכן מותר לילך ונר שרגא של שמן דולק בידו גם אם מנענע ושמא ימשך השמן מן הפתילה דלא הוי פסיק רישיה אכן לנטות השרגא לצד א' לימשך השמן מן הפתילה הוי פסיק רישיה ואסור כמכבה בידי'. ואסור בי"ט ליטול קיסם מן המדורה לילך לאורו דהוי גרם כבוי אכן עץ שקורין קינ"א שגדל בו הזפת ודולק כמו נר מותר לילך באורו בי"ט. אמהר"ש כל מה שאסור בשבת אסור נמי בי"ט. אך לצורך אוכל נפש שרי. וכל דבר אוכל נפש נמי שאינו מפיג טעמו אסור לעשות בי"ט דאיפשר לעשותו מערב י"ט גזרוהו רבנן כדי שלא ילך אדם לשדהו ולכרמו בעי"ט ויניח כל תבשילו עד לי"ט נמצא שנטרד בי"ט במלאכתו וליכא שמחה אבל דבר המפיג טעמו מותר לכתחלה בי"ט ושאינו מפיג טעמו קיימא לן אם לא עשאו מעי"ט אסור לעשותו בי"ט. ואמהרי"ל שכ"כ בספר סמ"ק שיש ללוש עיסת (ורימזיל"ש) מעי"ט לצורך י"ט דאיפשר ואדרבה הישנים טובים יותר מהחדשים. ואמר לנו מהר"י סג"ל ששאל רבו מהר"ש אם לדוך שקדים בי"ט כדי להוציא המרק מהן שדומה לחלב. ולא רצה להתיר דאמר אפשר לעשות מעי"ט גם אם קצת מפיג טעמו בלינה. אמר מהר"ש לדוך פלפלין בי"ט יש מתירין משום דמפיג טעמו בלינה. ויש אוסרין שמא ידוך יותר מכדי צרכו כסמ"ק לכך נהגו לדוך בי"ט בהטיית המדוכה דהוי ע"י שינוי ומותר. אכן לדוך מלח בי"ט ליכא מאן דפליג דבעי שנוי לכותשו בי"ט של פסח. ולדוך מצה של י"ט בפסח מותר דקיל"ן דאין טחינה אחר טחינה. אך יזהר שלא יברור פירורין הגדולים מתוך הקטנים. כי איסור בורר יש נמי באוכלין ומהאי טעמא אפי' למאן דשרי לקנות פת