מהרי”ל (מנהגים) מז

חגא שלהן יכולין להסתפר ביום ו' שלפניו כיון שנחלקו בו רבוותא והוא אבלות ישינה וק"ל כדברי המיקל):

הלכות שבועות סיון מלך הוא מפני חג שבועות שבו. ואין ראש חדש שלו רק יום אחד מימי אגד"ו. לפעמים מוקדמת תקופת תמוז להיות בחדש סיון. והוא בשנת ח' י"א י"ט למחזור קטן. לעולם קורין פרשת במדבר סיני קודם עצרת. וסי' מנ"ו ועצרו. ר"ל דפקודי' נמנו באותו סדר. א"א תחינה מר"ח סיון עד אחר אסרו חג של שבועות. ובערב שבועות וכן באסרו חג א"א ג"כ למנצח. ואם חלו ביום שני או חמישי. אז אומרי' אל ארך אפים. שבועות לעולם יום ראשון ו' בסיון. ואם חל באחד דימי גה"ז וסימנך חרב על הגז"ה. מעריב ליל ראשון וירד אביר יעקב. ליל שני אל אלהי השם דבר. ויש מקומות מעריב בליל שני אלהים ביתה. $ (במגנצ"א) אומרים תחינה עד ג' סיון כי ג' בסיון מתענין שם בכל שנה על גזירה שהיתה שם באותו יום. לכן אומרים תחינה עד יעבור התענית. והסימן היו נכונים ליום השלישי. הג"ה במהרא"ק א"א צו"ץ דמר"ח מצות הגבלה. בשבת דלפני חג השבועות נוהגין באשכנז להזכיר כל מדינות וקהלות ויישובים שהיה בהן גזירת תתנ"ו. ואומר אותך לאהבה. זולת אלהי' באזננו. אב הרחמי' במקומו:

(במגנצ"א) ביום ראשון יוצר אילת אהבים בשני אדון אמנני וקרובץ ביום ראשון ארץ מטה עד ה' קנני ראשית דרכו ואז מוסיפין שם קרובץ או טרם. ואח"כ אלה העדות. במגנצ"א א"א שום דיברא רק יום ראשון אקדמות מילין בסיום פסוק בחדש השלישי. למוסף אתה הנחלת ביום שני אזהרת ראשית:

$ זמן מתן תורתנו שהחיינו שתי הלילות. נוהגין להשטיח רצפת ב"ה בבשמים של עשבים ובשושנים לשמחת הרגל ומתי שחל שבועות ביום א' הנהיג מהרי"ל להשטיח העשבים בהכנסת שבת. ופורסין פרוכת של י"ט לפני ארון הקודש במוצאי שבת. ש"צ מתחיל בשחרית האל בתעצומות וחוזר אל הודאות. וכן חוזר לעלם עלמי עלמיא. וכופל לעילא בקדיש. יוצר ביום ראשון אדון אמנני. ביום שני אילת אהבים בניגון אתי מלבנון כלה שהוא יוצר דשבת הגדול. מגילת רות אומרים ביום שני וכל אחד מברך לפניה על מקרא מגילה. מהרא"ק בשבועות אומרים הדיברא אקדמות מילין אחר סיום פסוק ראשון דקריאת התורה שהוא בחדש השלישי. וכן אראב"ן אחר שקראו פסוק וידבר אלהים. וכן ביום שני אתא ודוגמא. או יציב פתגם אחר פסוק ראשון של הפטרה אבל בין ברכה לקריאה א"א דהוי הפסק. י"א שנוהגין בווינא שא"א אל נא לעולם תוערץ ביום ראשון דשבועות אלא בשני אחר כאשר נגלתה. וא"א פרקים בשבת שחל בו שבועות עכ"ל מהרא"ק קורין ביום ראשון דשבועות בסדר יתרו בחדש השלישי עד תדבר אל בני ישראל א'. יעננו בקול ב'. ויאמר אלהים ג'. אשר לרעך ד'. סוף הסדר ה'. למפטיר קורין בפנחס וביום הבכורים. ומפטיר ביחזקאל ויהי בשלשים שנה עד ברוך כבוד ה' ממקומו. ביום שני קורין בסדר ראה כל הבכור. ודינו מבואר לעיל הן בחול הן בשבת בהלכות פסח. למפטיר כדאתמול ומפטיר בתרי עשר תפלה לחבקוק עד למנצח בנגינותי. מהר"י סג"ל $כשחל שבועות להיות ביום ו' ז' אומרים במגן אבות יום שבת לאשמיע לעם שיש חילוק בין י"ט לשבת כך הוא המנהג (בפארנקפורט):

(יוצר יום ראשון) אדון אמנני. אופן ועתה בנים. קרובץ אח"כ. מוסף אתה הנחלת זולת אנכי שמעת. ביום ב' יוצר אילת אהבים אופן אורחות אראלים. זולת אנכי גדול בנועדם קרובץ ארץ מטה מוסף אזהרת. ואומרים אל נא בשני ימים:

וחלב שנחלב בי"ט אפילו ממילא אסור בי"ט. ל"ש נחלב לתוך הקערה ל"ש נחלב לתוך הקדירה משום נולד וכן אם נחלב בשבת שהוא סמוך לי"ט אסור בי"ט משום הכנה וההיא דחולב אדם עז לתוך הקדירה אבל לא לתוך הקערה איירי בבהמה שלא הקצוה לחליבה ועומדת לאכילה דאם שחיט לה לא חשיב נולד ואפ"ה לתוך הקערה אסור משום נולד דמעיקרא אוכל והשתא משקה אבל לתוך הקדירה מעיקרא אוכל והשתא אוכל וליכא נולד שרי ודוקא בי"ט $ היה מורה היתר לאכול החלב שנתחלבה ביום ראשון של שבועות או בשבת שלפניו ה' סיון ע"י גוי לאוכלה ביום שני של שבועו'. ואמר דהכי איתא בהג"ה באשיר"י מספר אז"ג. והטעם משום דיש היתר גבי חלב אמירת גוי משום צער בעל חיים דבהמ' לא אסח דעתי' מיני' מה שאין כן גבי ביצה. מהר"י סג"ל לא היה מקדש הלבנה בשום י"ט שחל במוצאי שבת כגון חג השבועות כי ח א"ב. ויהיב טעמא כשם