מהרי”ל (מנהגים) מה

א"ז כתב שאין לו לברך שוב בשום לילה. אך יעמוד אצל המברכים ויענה אמן אחריהן ויספר עמהן. ושאר רבותינו כתבו שלא הפסיד מידי אך יברך ויספר כל פעם שזוכר אחר שכחו. והיה המורה אל השואל לקיים מאמר הא"ז כי הוא היה מתייחס אחריו והיה בחור נחמד נושא חן בעיני מהר"י סג"ל מתוך חריפתו. והיה שמו יצחק א"ז (ממנהגי מהרא"ק):

שבת שלפני שבועות מזכירין נשמות בכל הקהלות והמדינות. ואומרים אב הרחמים:

בשבת שלאחר פסח אומרים אב הרחמים. $ בכל מדינת (ריינוס) א"א אב הרחמים אלא בשבת דלפני שבועות דמזכירין את הקדושים גזירת תתנ"ו. ובשבת חזון ישעיהו מזכירין ג"כ אותן הקדושים ואומר אב הרחמים. וכן הכריז מהרי"ו ייענ"ט בטערוויז:

$ לאחר ברכת החדש. ובמנחה מתחילין לומר פרקים ובכל שבתות שבין פסח לשבועות אומרים אב הרחמים. וברכי נפשי מתחילין מיד בשבת שאחר סוכות ואפי' קודם ר"ח. שבת שמברכין בו ראש חדש אין מזכירין בו נשמות ואין מזכירין בו התענית של בה"ב. משום שנאמר בו ביום טובה היה בטוב ובשבת שאחר ר"ח מזכירין תענית בה"ב לאחר אשרי קודם יהללו. ובשבת שמברכין ר"ח א"א אב הרחמים. זולת דר"ח נדחה מפני זולת שבין פסח לעצרת. ובין זו וזו זולת דברית מילה נדחה מפניהם. ואומר שתי גאולים יום ליבשה אומר קודם שירה חדשה וגאולה דשבת אומרים במקום הקבוע לו. ואם אירע מילה בשביעי או בשמיני דפסח שא"א רק יום ליבשה. ואין משנין אפי' אופנים אע"פ שהחזן אומר אותם וכן בשבת דהפסקה. מיהו יש אומרים לשנות האופנים זולתות שבין פסח לשבועות אין מתחילין רק אחר ר"ח אייר. א' אזכרך דודי. ב' אלהים אל דמי. ג' אתה אלהים. ד' אחרי נמכר. ה' אלהים באזננו שמענו. ובכלם אומרים אמת ויציב דחול. מילה וחתונה יחד. יש אומרים שהמילה עיקר ואומר יוצר וזולת של מילה. ואופן דחתונה וי"א דחתונה עיקר. וכשהיה מילה וחתונה בשבת אחד אז החזן מתחיל נשמת ויוצר של חתונה. ואופן של מילה וזולת של חתונה וגאולה של מילה. ע"כ הג"ה:

(הג"ה) ראש חדש וחתונה נוהנים לומר יוצר ואופן דראש חדש וזולת דחתונה:

מילה שחל באלו ד' שבתות שבין פסח לעצרת. אומר יוצר ואופן וגאולה של מילה. והשאר השייך לאותו שבת. ראש חדש ומילה. נוהגין לומר יוצר ואופן דר"ח. פעם אחת מעשה בווינא בר"ח אייר חל בשבת וגם מילה היתה באותה שבת. ואמר ש"צ יוצר ואופן דר"ח. והשאר ששייך לאותו שבת. ואמר שתי גאולות. גאולה דמילה וגאולה דשבת וכך נוהגים בווינא עכ"ל. ראש חדש שחל באלו שבתות שבין פסח לעצרת אומר יוצר ואופן של ר"ח והשאר השייך לאותו שבת. נהגו בכל המקומות שלא לישא אשה בין פסח לעצרת. והטעם שלא להרבות בשמחה שבאותו זמן מתו תלמידי דר' עקיבא. וכתב הר"י בן גיאת דוקא נישואין שהוא עיקר שמחה. אבל ליארס ולקדש שפיר דמי. א"ח במהרא"ק:

אייר לעולם ר"ח שלו שני ימים. והשני דמונין מיניה לא חל רק באחד דימי בגה"ז:

סדר שני וחמישי ושני באייר מתענין את תעניות בה"ב השייכין אחר חג הפסח. וכן מתענין אחר חג הסוכות. וסמכו משום שנא' עבדו את ה' בשמחה וגילו ברעדה ר"ל במקום שמחה שם תהא רעדה תעני'. מד' ועוד סמכו על איוב ויהי כי הקיפו ימי המשתה וישלח איוב ויקדשם והשכים בבוקר והעלה עולות מספר כולם כי אמר איוב אולי חטאו בני ויש להתענות אותם קודם ל"ג בעומר. ע"כ אם חל ר"ח אייר בשבת אין מקבלין את התענית עד שבת שאחריו שהוא א' אייר ומסיימין אז בערב ל"ג בעומר שהוא י"ז אייר. ובשבת שמברכין ר"ח אין להזכיר התענית שנאמר ביום טובה היה בטוב מכ"ש בשבת והוא ר"ח. בתענית בה"ב אומר בתפלת י"ח סליחות כמנהג כשמגיע ש"ץ