מהרי”ל (מנהגים) מד

אני ה' אלהיכם ג' תשבתו שבתכם ד'. $אמר אביי אע"ג דסימן הקריאה משך תורא וכו'. אם חל פסח הראשון ביום ה'. בשלישי שהוא השבת. קורין ראה אתה אומר לז' גוברין והיו סימן פס"ל. למפטיר והקרבתם. להלאה קדש בכספא במדברא. וכבר קראו פסל עכ"ה במהר"א:

$ אל בני ישראל ה'. למפטיר כדאתמול. ומפטיר במלכים וישלח המלך:

(קדש) בשלישי שהוא חול המועד בסדר בא קדש לי בכור. בחדש האביב א'. ימים ימימה ב'. השם ממצרים ג'. לרביעי בס"ת שנייה והקרבתם בפ' המפטיר דאתמול:

(בכספא) ביום רביעי בסדר משפטים אם כסף תלוה כי חנון אני א'. תעזוב עמו ב'. בחלב אמו ג'. לרביעי כדאתמול:

(פסל) ביום חמישי בסדר תשא פסל לך. עושה עמך א'. מסכה לא תעשה לך ב'. בחלב אמו ג' לרביעי כדאתמול:

(במדברא) בסדר בהעלותך וידבר ה' אל משה במדבר סיני. בני ישראל א', מה יצוה ה' לכם ב'. לאזרח הארץ ג'. לרביעי כדאתמול:

(שלח) הוא שביעי שהוא י"ט מתחיל סדר בשלח. לפני העם א'. ביד רמה ב'. ואתם תחרישון ג'. נלחם לכם במצרים ד'. ה' רופאך ה'. ואי בשבת חולקים לז'. עצמותי מזה אתכם א' לפני העם ב'. ויעשו כן ג'. ביד רמה ד'. והשאר כדלעיל. למפטיר כדאתמול ומפטיר בשמואל וידבר דוד ג"כ שירה היא:

(בוכרא) י"ט האחרון בסדר ראה כל הבכור. תשפכנו כמים א'. כל ימי חייך ב'. לא תעשה מלאכה ג'. את החקים האלה ד'. אשר נתן לך ה'. ואם שבת מקדים ומתחיל עשר תעשר. ובא הלוי א'. כי יקשה בעיניך ב'. תשפכנו כמים ג'. והשאר כדלעיל. למפטיר כדאתמול. ומפטיר בישעי' עוד היום. אסרו חג אין תחינה ולא למנצח ואם ב' או ה' אומרים אל ארך אפים:

$בשבת חולו של מועד. אומרים יוצר אהבוך ומתחילין הגבור. ומנגן כל הניגונים כמו שמנגנין בי"ט עד תפלת י"ח וכופלין לעילא ולעילא וכשחל י"ט האחרון בשבת אומרים גם כן יוצר הזה:

כללא הוא כל י"ט האחרון שברגלים קורין כל הבכור ומברכין הציבור ליתן מתנת יד. וכך היה רגיל מהרי"ל שנטל חומש קטן בידו והיה מסבב מאיש לאיש כדי שכשיקום האיש נגדו יהי' לכבוד התורה שבידו והי' מברך בעבור שיתנו מתנת יד לכבוד התורה ולכבוד הרגל וכן היה מברך ג"כ כל נער שהוא בר מצוה. וכשהגיע אל ש"צ וברכו ואח"כ א"ל תברך גם אותי. וכשסיים לברך את כל הציבור נטל ס"ת מן ש"צ ובירך כל הקהל הם נשיהם ובניהם וכל אשר להם. והחזיר ס"ת לש"צ והוא ישב מן הצד וש"צ אומר אשרי. א"א אל נא בימים אחרונים של פסח וא"א אופן באלו ב' ימים וסימנך ויסר אופן:

$ סדר ברכת העומר ספירת העומר מתחילין אחר תפלת ערבית יום שני דפסח. והיה מנהג במגנצ"א ששמש העיר היה מקבץ אליו בבית הכנסת כל הנערים אחר סיום התפלה והיה מברך עמהם בקול רם. בא"י אמ"ה אקב"ו על ספירת העומר שהיום יום אחד. והולך ומונה כן כל מנחה עד סוף השבוע. אמר שהיום שבעה ימים שהם $ פרקים מתחילין לעולם במנחה שבת הראשון דלאחר פסח ובכל שבת אומרים אחד. ובסיומם חוזרים לומר שנים יחד. וחוזרין ומשלשין עוד שנים יחד ומסיימין קודם י"ז בתמוז. ויש מקומות סימן אב"ג דבשלישית אומר ג' יחד. ויש ארצות כמו (באושטריי"ך) אומר פרקים רוב ימי הקיץ וסימן שלהן נפ"ש ר"ל פ' נשא סיום ראשון. פנחס סיום שני. שופטים סיום שלישי. ואומר פרקים בשבת ערב שבועות אכן שבועות בשבת הנהיג מהרי"ל (במגנצ"א) שלא לומר פרקים ולא חש אם מסיים אחר י"ז בתמוז, ואמר בפעם שלישית ג' יחד. ואומר יש מקומות שאומר ג"כ בשבת שחל בו שבועות:

$ שבוע אחד. י"ד ימים שהן שני שבועות. כ"א שהן שלשה שבועות. כ"ח שהן ארבעה שבועות. ל"ה שהן חמשה שבועות. מ"ב שהן ששה שבועות. מ"ט שהן שבעה שבועות ולמחרתו הוא ערב שבועות, וכל בעלי בתים חוזרין ומספרין אחר הסעודה בביתם ובכל פעם אחר שסיפר אומרים יהי רצון לפניך ה' אלהינו ואלהי אבותנו שיבנה ב"ה במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך. (מהרא"ק) מאי דאין מברכין שהחיינו על ספירת העומר דאינו אלא כמכשירי מצוה דעיקר מנינא משום רגל דשבועות ועדיין לא הגיע סוף שבעה שבועות. והשוכח פעם א' לא יספר עוד משום דכתיב תמימות תהיינה עכ"ל. ונשאל את פי מהר"י סג"ל על דין שכח. והשיב שאם זכר לבקרו ביום יברך ויספר דעדיין יומי' הוא. ואם שוב שכח עוד בליל שני בזה פליגי ביה רבוותא. דספר