מהרי”ל (מנהגים) מב

$ (אף אם מנהג המקומות משתנים זו מזו דכל נהרא ונהרא ופשטיה מ"מ לא מנעתי להעתיק ממנהגי מהרא"ק כדי לדקדק לפעמים מנהג הנעלם ולהשיב לשואלו דבר:

$ ביום ראשון של פסח קורין ה' כנגד יאר ה' כו'. ה' תיבות. ואין אומרים קדיש עד שיסיים לקרא מפטיר בס"ת שנייה. ובשבת דחד ס"ת כיון שאמרו רבנן אין קורא המפטיר אלא משום כבוד תורה לא יאמר קדיש בתריה. ופרשה בפני עצמה אין לקרות שכבר סיים שביעי את הסדר אבל היכא דמפטיר מצי נמצא פרשתו חובת ציבור צריך קדיש אחריו וקדיש אחד פוטר את שניהם והכי משמע הלכתא. (הג"ה) במחזור ויטר"י כתב שיש לומר קדיש אחר ס"ת ראשון. וקדיש אחר שנייה אבל אנו אין $ מעריבים של פסח אפילו בשבת. ליל שמורים אותו אל וכו'. בליל ב' אומרים ל"ש אור ישראל. ליל ראשון די"ט אחרון אומרים אורי וישעי. בליל אחרון אומרים אמונת אומן:

יוצרות של פסח יום א' אומרים אור ישע. יום ב' אומרים אפיק רנן. יום א' די"ט אחרון אומרים ויושע שושני. י"ט אחרון אומרים אתה הארת. קרובץ לימים אחרונים אותותי' אימת. (במגנצ"א) אומר יוצר אפיק רנן ביום ראשון. וקרובץ שיר השירים. טל במוסף. ש"צ מתחיל הגבור לנצח. וחוזר אל ההודאות וכופל לעילא. ביום שני יוצר אור ישע. כשמגיע ש"צ לגאל ישראל דעזרת. אומר צבור ברח דודי. קרובץ דיום שני אסירי אשר בכושר. יום ראשון מי"ט האחרונים ליוצר אתה הארתה. קרובץ אימת נוראותיך. ליום האחרון ויושע שושני. קרובץ אותותיך אז ראינו. ואם בא בשבת אומרים יוצר דשבת דחול המועד וקרובץ די"ט. מעריבים ליל ראשון ל"ש. ליל שני ל"ש. ליל שביעי אורי וישעי. ליל אחרון אור לשביעי ויש מקומות אמונת אומן:

$ נוהגין כן. מתי שמוציאין ג' ס"ת אומרים קדיש אחר ס"ת שנייה עכ"ה. מהר"ם אמר שבכל השנה י"ל קדיש לאחר חשבון בני אדם שיש לקרא בתורה אותו היום וכן נוהגין. מהרא"ק ביום ראשון של פסח בתפלת מוסף אומר ש"צ קרובץ של טל עד שאתה אלהינו משיב הרוח ומוריד הטל לברכה ולא לקללה כו'. מכלכל חיים בחסד עד מחיה המתים. נעריצך. והצבור לא יפסיקו מלומר משיב הרוח אלא במנחה. כדאמר ביום אחרון של סוכות האחרון מזכיר פי' חזן האחרון נמצא תלי' ההזכרה אלא בחזן הוא הדין ההפסקה. אכן מהרי"ל נהג כשסיים החזן חצי קדיש דלפני מוסף פתח בקול רם מכלכל חיים בחסד להבחין את העם שיפסיקו גם במוסף. וכן הפסיקו שוב מלהזכירו עד שמיני עצרת של סוכות למוסף התחיל ג"כ בקול רם משיב הרוח ומוריד הגשם להבחין העם שיתחילו להלאה. וגם במוסף להלאה וחול המועד וכל הקיץ אח"כ אין אומרים שוב ותן טל ומטר בברכת השנים אך בסתם שואלים ותן ברכה עד שהגיע זמן שאלה שהוא לעולם בחדש כסליו כמו שאפרש שם אי"ה. אומרים זמן חירותנו. חג המצות הזה. גם בימים האחרונים. וא"א זמן בימים טובים האחרונים דפסח דכלם רגל אחד הם. בשלש רגלים מנהג שמפסיקין בין מנחה למעריב, לפי ששתי קדושות הן ואין י"ט מכין לחבירו וחיישינן אם יתפללו ערבית מבעוד יום ישגו נשים ויכינו לצורך הלילה מבעוד יום וכתב עוד בי"ט ראשון של ר"ה במנחה $ (מהרא"ק) יש אומרים בימים האחרונים של פסח זמן שמחתנו משום שמחת טביעת מצרים בים עכ"ל. אכן בימי מהרי"ל לא שמעתי שום שינוי:

(הג"ה) צריך ג"כ להפסיק בר"ה דנהגינן בהן שתי קדושות מספק דהא מברכינן זמן גם בשני משום ספיקא עכ"ל:

$ קודם ערבית א"צ להפסיק עד חשיכה אך מתפלל ערבית מיד משום דקדושה אחת הן משא"כ בשלשה רגלים דהן שתי קדושות ומהר"ט אמר דגם בר"ה צריך להפסיק דלחומרא אמרינן שתי קדושות ולא לקולא. אמנם ראיתי מהרי"ל נוהג במגנצ"א גם בג' רגלים שלא להפסיק בין י"ט ראשון לשני. אך במוצאי י"ט לח"ה או לחול מפסיקין כמו בכל מ"ש וגם בשמחת תורה קונין המצות אחר תפלת ערבית ושוהין בהן עד תוך הלילה. במוצאי י"ט אתה חוננתנו. ומבדיל על הכוס. ואין מברכין בורא מאורי האש ולא בשמים. (הנ"ה) בין שבת לי"ט אין מברכין אבשמים משום דתענוג י"ט הנכנס היא משיבת נשמה היתירה שנטלה מאדם במקום ההדס שמשיב. ובמוצאי י"ט נמי לא דכבר פרחה במוצאי שבת ותענוג י"ט השיב הנפש. ובמרדכי איתא דיש אומרים דמברכין אבשמים מוצאי שבת וי"ט וא"ת מדוע לא יברך מאורי האש בכל שעה שנהנה ממנו דהא אסור ליהנות בעה"ז בלא ברכה וי"ל דוקא אדבר שהגוף נהנה ממנו מברכין עליו אבל בשאר