מהרי”ל (מנהגים) מ

שהיה ברור לו שאין בו שום חמץ ואכלו עמו. והעולם נוהגין איסור בתאנים בפסח כי יש בהן שמפזרין עליהן קמח וראיה הלש אותם נעשים כמין עיסה גמורה ויש מתירין הטובים דלא מפזרין קמח רק על הרעים אך הטובים לבנים הם מטובת טבעם. אכן נוהגים איסור בכולם גם שמגדלין בגנו גזירה משום הרואה אטו שאר תאנים

והענבים שקורין (רוזיינן) ג"כ אין אוכלין דמניחין אצל התאנים ואחד אכל ב' רוזיינן בפסח ושאל למהר"י סג"ל ואמר לו אין להקפיד לתשובה. (כרכום) שקו' (זאפרי"ן) אמר מהר"ש דאין אוכלין אותו בפסח משום דכשמעבירין אותו ממדינה למדינה ונשתנה מראיתו מניחין אותו על גבי שאור וחוזר למראיתו. וגם הגדל בגינת ביתו גזרו אטו כל כרכום. וכן בסמ"ק אסר דבש בכל ענין כדפי' לעיל. ואף אם במדינת ריינוס אין מקפידין ואומרים גם אם מניחין אותו על השאור אין בו ממש. מ"מ מדינת (אושטרייך) נוהגין איסור ומהר"י סג"ל היה דורש ונוהג איסור במדינת ריינו"ס ואמר דהרא"ש התיר כרכום בתשובה והר"ח אסר משום מי שאור. ורא"ם משום שכר. ומנהגנו לאסור כדפי' לעיל. ואמר מהר"ש שאין להשתמש בפסח בכוסות או סכינים הצבועים בכרכום ומראיהן (געל). קטנית כל מיניהן אמהר"ש דגזרינן שלא לבשלן בפסח אע"פ שלא מחמיצין כי אם חמשת המינין. חטין. ושעורה. כוסמין. שיבולת שועל. ושיפון. מ"מ גזרו כל מיני קיטנית אטו המה. ואל יאמר אדם כיון שאין אסור מדאורייתא אין לחוש. דכל דגזרו רבנן העובר עליו חייב מיתה ועובר על לא תסור מן הדבר אשר יורוך. וגם אין לומר מנהג כאן להתיר דמנהג טעות הוא דדוקא על דבר היתר גמור ויש מקומות שנוהגין בו איסור על זה יכול לומר בכאן מנהג היתר הוא. וגם זאת דוקא ע"י חכם הגון ותיק וחסיד שיוכל לידע תוכן הענין. אבל דבר שפשוט איסורו ובא להתירו מכח מנהג שם. יסכר פי דוברי שקר. וגם אם תולה בחכם. שוא ושקר דבר הנביא ההוא ואילו היה החכם שם היה משיב הבדאות והשוא ומדוח על פניו אמר מהר"ש חסידים הראשונים שבעיר (ניישטאט) לא היו מדליקין בפסח אותו שמן שקו' (ליין אייל) רק שמן זית. ואינהו סברי כסמוק דקיטנית וכל מיני קיטנית אסור בפסח והא נמי מין קיטנית. אורז שקו' (הירז) נמצא בתרנגולת מבושלת בתוך הקערה ברוטב בפסח ושאלו למהר"ש והתיר. נשאל למהר"י סג"ל על יין שהושם בו בבציר כשהיה תירוש חרדל והוא מוצאו מתוסס ומעמידו במתיקתו והתיר להשהותו בבית ואין לשתותו בפסח. מי שחש בעינו מנהג לאכול זרע (אקליי"א) שלא יזיק לו שום מאכל התיר מהרי"ל לאוכלי בפסח. ואותו קמח שעושין הרוכלים וקרוי (קראפט מעל) חמץ גמור הוא. אמר מהרי"ל העופות שאוכלין שומשמין שקו' (גואוום) ייחד להם מקום בפסח בחדר מיוחד ויאכילם שם. והנותן לסוסו שיבולת שועל משש ולמעלה יתן לו מעט מעט שאם ישאר יתחמץ מריר הסוס. והנותן שיבולת שועל או שאר תבואה לתרנגולים יתן במקום יבש שלא יחמצו ומאן דאפשר יתן להן פירורי מצה להשמר מחמץ. אמהרי"ל שאין נראה בעיניו היתר גמור לאכול הדג (ואלמא) בפסח מפני שחותכין אותו בסכינים דחותכין בו פתן. ושאר ימות השנה אין לחוש לסכין טרפה דודאי נזהרין מלחתוך בו בשר שהוא מפיג את טעם הדג. ואמר אם יחתוך הדג בסכין חדש או דפיסחא אני אטול גם כן חלק בו באר שנפל בו חמץ קודם הפסח אמהר"ש מותר לשתות מימיו בפסח כי כבר נתבטל בהיתר. ואם בפסח נפל אסור דשמא יעלה שום פירור בדלי וחמץ בזמנו במשהו. ואמהר"י סג"ל שאין לשתות בפסח בדלי ששואבין בו מים בבאר בית המרחץ כי פעמים שורין בו פת. חמץ נמצא אצל לפתות בי"ט של פסח והורה מהרי"ל לכסות כלי על החמץ ולשורפו בחול המועד והלפתות ידיחו יפה יפה ולאוכלם בפסח. אמר מהרי"ל אסור לצלות שום דבר (בקאכלי"ן) של בית החורף בפסח דכל השנה נא נזהרין מלהחם בהן (פשטי"ט קרעפלי"ך) וחתיכת פת וכלי חרס הם וחום שלהן אינו מוציא מידי