מהרי”ל (מנהגים) לו

דרש מהר"י סג"ל בכל י"ט נכון להרבות מאכלים. מלבד שתי לילות הסדר משום שצריך לאכול עדיין אפיקומן ואע"פ דנאכל על השובע מ"מ אין נאכל על אכילה גסה דאחריה קץ באוכלין. ועוד למען לא ישנו התינוקות וישאלו אחד פי' דפ' ע"פ חוטפין מן התינוקות וכן מהר"ש דרש לכל שנויים שיוכל לעשות כדי שישאלו התינוקות יעשה ומשובח הוא כגון לחטוף מה שבידו וכה"ג דהקב"ה מתאוה ליה כדפי' לעיל ואמר מהר"י סג"ל דחולקין להם פירות כרצונם כדי שלא ישנו. ועוד טעם שלא ירבה בסעודה דצריך אחריה לגמור הלל והלל הגדול ולסיים הגאולה. וכי ירבה באכילה יהא נטרד. ויש שאין מברכין הטוב והמטיב בסעודה שלא להרבה כוסות. ויש שאין אוכלים שום טבול על שם ב' פעמים דאומרים במה נשתנה. אפיקומן אוכלין אחר גמר הסעודה ואמר מהר"י סג"ל דצריך לאכול כשיעור ב' זיתים. דהיינו כביצת תרנגולת דחביבה היא משאר המצות דשיעורם בכזית שהיא חצי ביצה ונאכל על השובע וגם כדי שביעה ואם לא יוכל לאכול כולי האי מ"מ לא יפחות מלאכול כזית ובעי הסיבה:

נשאל למהר"ש הא דאמרינן גבי אכילת אפיקומן אם ישן לא יאכל אם פי' דוקא באמצע אכילת אפיקומן או אפי' קודם שהתחיל לאכלו. ואמר אפי' קודם שהוא מתחיל בו. ואע"ג דאמרינן הפסח אין נאכל אלא על השובע היינו לבסוף מ"מ עיקר אכילה של זאת הלילה כקרבן פסח וחשוב הכל אכילה של הקרבן וסעודה אחת היא ואם ישן בה הרי הוא כב' חבורות. ולכך אם ישן קודם אכילת אפיקומן אין לו אח"כ לאוכלו ואף אם חביריו ניעורין דדין פסח הוי הכי ואם נתנמנמו כולן לא יאכלו ומאחר דדומה לפסח צריך לאוכלו קודם חצות ואע"פ דר' עקיבא אמר ר' אלעזר ב"ע וקיימא לן כוותיה דאוכל עד שיעלה עמוד השחר היינו בדיעבד אבל לא לכתחילה (ממנהגי מהרא"ק):

פעם אחת שכח רבי לאכול אפיקומן ונזכר לאחר ברכת המזון ולא רצה לאכלו לפי שהיה צריך לברך אחריו ולשתות עוד כוס ברכת המזון ואי אפשר דאמר בין שלישי לרביעי לא ישתה. ולא רצה לברך אחריו בלא יין לפי שתיקנו שלישי לברכת המזון וברכת המזון טעונה כוס. גם אחר כוס רביעי של הלל לא רצה לאוכלו דלא תיקנו אלא ד' כוסות והשתא כוס ברכת המזון לאחריו כוס חמישי היה. והחזיק הטעם שא"צ שיוכל לסמוך כרש"י על מצות שאכלו בסעוד' דכולם לשם שימור נתקנו כדפי' לעיל. (הג"ה במהרא"ק) ואם שכח אפיקומן עד שנטל מים אחרונים או עד שאמר הב לן ונברך או אפי' בירך כבר ברכת המזון ונזכר טרם יברך ב"פ הגפן כתב אבי"ה שיטול ידיו ויברך המוציא ויאכלו. ואי שכח עד שזימן ובירך פרי הגפן לא יאכל דאי יאכל צריך לברך ברכת המזון שנית ונמצא מרבה בכוסות עכ"ל א"ת. (הג"ה מהר"ם) כתב אם נפסד אפיקומן יכולין לסמוך על מה שאכלו כבר וא"צ יותר. אפיקומן פי' אפיקו נימא ר"ל נצא לישן ולא נאכל יותר. פי' אחר אפיקו מני פי' הוציאו כלי אכילה. מים אחרונים נוטלין קודם ברכת המזון אחר אכילת אפיקומן. ואמהר"י סג"ל דלא בעו ברכת ענ"י דמשום נקיות וסכנה הן. מהר"ש שכח שלא נטל מים אחרונים עד אחר שבירך הזימון. ואז נזכר ואפ"ה לא נטל. ושאלו ליה אם סבר הטעם דלא נתקנו כ"א משום ברכת המזון. ואמר הן היינו טעמא. וכשנטל מים אחרונים לא נטלו אחד מן המסובין אפילו בנו רק הוא לבדו שבירך ברכת המזון. ואמר מהר"ש מה שהבעלי בתים רגילין לזמן בעצמן בלילי פסח משום דבזה מראה את עצמו שהוא גדול הבית במה שעשה הסדר. ויש רגילין לתת רשות לאחר שיזמן. כוס שלישי מוזגין לברכת המזון. אמהר"י סג"ל לפי מה שכתב הרא"ש הטעם דבין שלישי לרביעי לא ישתה משום שמא ישתכר ולא יספר ביציאת מצרים אח"כ. וממעשה דר' אליעזר שמעינן דבתר הכי נמי חייב לספר וכן לשאר טעמים א"כ הא דאמרינן א רביעי אל לשתותו כל שהו' לאו ה"פ שתי פעמים או ג' פעמים