מהרי”ל (מנהגים) לג

חירות. פטם אחת כתב מהר"ם שמצא כתוב בגליון אלפסי שהניח לו אביו מה"ר זעקיל ז"ל ששמע מפי רבו הר"ר יודא ז"ל דדוקא בימיהם שהיו רגילין בהסיבה בשאר ימות השנה אז מחוייבין בה בפסח אבל לדידן שבשאר ימות השנה לא נהגינן בהסיבה אין לנו לעשותה בלילי פסח דמה חירות שייך בזה אדרבה דומה לחולה. וכ"כ אבי העזרי. אפיקומן אמהר"י סג"ל דיעשנו ממצה שנייה ויניח האפיקומן לפניו ע"ג השלחן תחת המפה זכר לצרורות בשמלותם וכן בא"ח. ועוד טוב להיות מונח לפניו שלא ישכחנו לאכול בגמר הסעודה. אמהר"י סג"ל שנראה לו ליישב אותם שנוטלין מצה שניה לאפיקומן ולא חשוב בעינייהו מעבירין על המצוה. מאחר דמניחין את הראשונה לברכת המוציא ועל אכילת מצה ואמר שראה מחמיו מהר"ר משה כ"ץ שהניח מצה שנייה בעליונה להוציא נפשי' מפלוגתא. והקשה אליו מהר"י סג"ל ממה נפשך אי תחשבי' מעבירין א"כ מאחר דמצוה תחשב בציעת האפיקומן תעשה מן העליונה כדין מצוה דאין מעבירין ואי לא חשיב בציעת האפיקומן מצוה עדיין תניח את הראשונה למעלה וישארנה למצוה ויבצע אפיקומן מן השנייה דמה שמעביר מן הראשונה לא חשיב העברה דהא בציעת אפיקומן לא חשיב מצוה. ואת החלק הגדול שיעלה בבציעת המצה בידו יניח לאפיקומן. אמר מהר"י סג"ל דראה הטעם מפני מה פורסין אפיקומן סמוך להתחלת הא לחמא עניא לפי אותו פי' דרכו של עני בפרוסה. הא לחמא באומרו יהיו התבשילין מסולקין מן הקערה. וכן נהג מהר"י סג"ל בעצמו לסלקם. ודרש ברבים דאין צורך ורוב רבותינו כתבו כן ויגביה הקערה עם המצות ויחזיקה כן דהא צ"ל כל דכפין יתי ויכול. ואי עתה מסלקנה ממאי יאכלו ויאמר עד מה נשתנה. ואז יסלקנה עד סוף השלחן עד שהגיע לומר עבדים היינו. ואז יחזירנה לפניו לקיים פירוש לחם עוני שעונין עליו דברי ההגדה. ולכך יהיו אז מקצת המצות מגולות עד לפיכך כדפי' לעיל. מהר"ש כשאמר הא לחמא לא הגביה הקערה אלא דחפה כמו שפי' המיימון ופעם אחת לא הגביה ולא סלק הקערה באמרו הא לחמא. אך הניח הקערה והגביה המצות בידו והניח הקערה עד הגיע למה נשתנה. ואז החזיר המצות בה וסילק הקערה עם כל אשר בה מן השלחן עד שהגיע לומר ר"ג. ושאלו לו א"כ מאחר דדי בהגבהת המצות לבד מה הצריכו רבותינו לחלק בהסרת התבשילין.. ואמר היינו לפי אותם שאין עושין כן אבל הטוב והישר לעשות כן להגביה המצות לחודייהו. ואמהר"י סג"ל דגם יש לאחוז מצה בידו עם הגבהת הקערה. מה שעקרו בימיהם השלחן ולדידן הקערה. שישאלו תינוקות. ומה ענין יציאת מצרים מצינו להשיב להן על זה. ואמר מהר"י סג"ל דאומר להן אין לנו לאכול עד שנודה להקב"ה על שעשה לנו נסים. ואז שואל מה הם הנסים ואז אומר עבדים. וכ"כ לעיל מרבינו שמחה. כוס שני מוזגין בבא לומר מה נשתנה. ואמר מהר"י סג"ל כדי שישאלו התינוקות מה מוזגין עוד לשתות כולי האי ולא אוכלין מידי ואם שואל אין צ"ל מה נשתנה ויתחיל עבדים היינו אם ירצה, אמהר"י סג"ל שבנימוקי רבינו שמחה כתב אם יש שם קטן השואל לו ולמה הגבהת הקערה אז אינו אומר כל ההגדה וראיה בגמ' דאמר התם פטרתנו לומר מה נשתנה וכולה חדא מלתא היא עד ר"ג היה אומר כו'. והעיד מהר"י סג"ל על $(מהר"ש שתה בין כוס ראשון לשני):

$ חמיו מהר"ר משה כ"ץ פעם אחת שאלתו בתו אבא למה הגבהת הקערה. והתחיל עבדים היינו ולא אמר מה נשתנה:

מה נשתנה אמהר"י סג"ל דאומר אותו בניגון יפה לשבח לאדון הכל ואם ע"פ בשבת ממהרין בכל מילי לאכול אפיקומן קודם חצות ושלא ישנו התינוקות דהא צריכין אז לשהות תוך הלילה טרם מתחילין בקידוש. אמהרי"ל בנימוקי הר"ר שמחה כתב שגם יכולין לומר אין אנו חייבין לטבל. דמה שהגיה בגמ' שאין לומר חייבין היינו משום הקושיא וכי חיובא לדרדקי. אבל לגדולים שייך חיובא. מה שכתב המיימון מתחלה