מהרי”ל (מנהגים) לא

ולתינוק שהגיע לחינוך כתב הרא"ש דצריך. מיהו סוגיא דתלמודא משמע לכאורה גם שלא הגיע לחינוך, וכוסות לא יהיו פגומים $ לא יקח כוסות הצבועים מן עץ דדינם ככלי חרס:

$ ויהיה רביעית להגיע לחינוך. ויזהר כל א' לשתות כוסו כולו בפעם ראשון כדי לצאת ידי חובתו בשתיית רביעית ואם לא יוכל לשתות כולו ישתה לכל הפחות רובו וימזגנו במים שיהא מתוק לו כפי הנהגתו חי או מזוג ואם ישאר משתייתו בכוסו יזהר להריק אותו הנשאר אל הקנקן דמוזג ממנו ואח"כ יחזור וימלא הכוס למען שלא יהא הכוס פגום. ויעשה כן לכל הארבע כוסות בכל פעם כשימזגם וכן באגודה. ויש סומכין על התוספת לבדה מה שמוסיפין למזוג בו בכל פעם:

אמר מהרי"ל הג' מצות והתבשילין וירקות וחרוסת כולן יהיו מונחין בקערה לאפוקי באותן אשר מניחין מקצתם ע"ג השולחן חוץ לקערה. דאיך תחשב אז עקירת הקערה במקום עקירת שלחן אם נשארו דברים שם. והיאך ישאל התינוק ומטעם זה נמי אין לשום שום מצה יותר על השלחן עד אחר הסדר כשסועדין ויניח את המצות כסדר זו ע"ג זו אב"ג. ויכרוך את המצות במפה לכסות חרפת הפת שמקדימין היין לפניו לקידוש וכשמתחיל עבדים היינו אז יגלה אותם מלמעלה מעט לקיים לחם עוני שעונין עליו דברים. אמר מהר"י סג"ל שנראה בעיניו נכון להניח ירק האיפוך בקערה שיהא סמוך אליו יותר מן המצות דאי המצות סמוכים לו טרם שהיה מעביר על המצוה היה צריך לבצוע אפיקומן בראשונה. ואמרתי לפניו שמא לא הוי חשוב מעבירים אך כשמעביר המצוה שבידו ותופס אחרת כמו שאמרינן גבי תפילין והשיב לי דחשיב נמי מעבירין אף אם מונח במקומו וראיה גבי נר מערבי פ"ק דשבת דחשביה מעביר אע"ג דמונח במקומו במנורה. מקדשין יקנה"ז כשחל פסח או ע"פ בשבת ובשמים לא בעי מכמה טעמים. והעיקר משום דשמחת י"ט משיב נפש. דרש מהר"ש שאין לברך על נטילה כשנוטל ידיו קודם טיבול ראשון דההיא נטילה אינה רק חומרא בעלמא משום סרך תרומה ולדידן האידנא אין שייך. ומה שכתוב בסדרים ברכת ענ"י בנטילה זו היינו לפי המנהג שבימים קדמונים שהיו אוכלין תרומה דבעי נטילה:

טיבול ראשון. אמהרי"ל עושין אותו מן ירק כרפס שקורין (איפך). והטעם משום דכרפס למפרע ס' פרך ר"ל ששים רבוא עבדו בפרך במצרים. והעיד על אביו מה"ר מוס"ל כשאין לו כרפס נוטל כרתי שחור (לאטי"ך) לטבול ראשון דמצוה לחזור אשאר ירקות. ואמהרי"ל שנראה לו שטעם אביו היה משום שהפייט טוב עלם מקדים ליה, שיסד וז"ל, שקל כרתי או כוסברתא כו' ודייק מיניה דמוקדם למצוה זו כמו שדייק המיימוני אמתניתין. ובגמ' נמי דייק דחזרת מצוה מדמקדמי מתניתין וברייתא ועוד דכרתי טוב חי ממבושל כדאמר תלמודא תומי וכרתי חיין ב"פ האדמה מבושלין שהכל. (ובפיטר זיל) היה מסופק. (וקירב"ל) פי' בהג"ה במיימון שהוא (עולשין) א"כ מרור הוא ואם נטלו בטבול ראשון לאחר שמילא כריסו ממנו היאך יטול אותו לטיבול שני הלכך אין ליטול אותו בטיבול ראשון אע"ג דכתב (קירב"ל) בכמה סדרים בטיבול ראשון לא נהגינן ואחר כרפס מצוה לחזור אם אפשר כדפי' לעיל. וכן פי' ברוקח. ואותו סמך שכתבתי לעיל לכרפס אמהר"י שמצאו ג"כ לכרתי דבמס' סוכה כרפס נהרא פירש"י דהיינו קפלוט והיינו כרתי נמצא דרומז נמי לס' פרך. ועוד טעם אחר ליטול (איפוך) שהוא דומה לקוצים כשיזקין בימי אלול ודומה לתבן שקששו ללבנים. וטיבול ראשון בחומץ וכן עשה נמי מהר"ש ולא כמהר"ם שטבל בחרוסת וכן משמע קצת בערבי פסחים. וטעמא דמהר"ם מפורש בהג"ה במיימון דמשמע דאישתמוטיה הדין. ואמר מהר"י סג"ל שבנימוקי רבינו שמחה כתב טעמא מאותן שכתבו בטיבול ראשון חרוסת היינו משום דתנן טיבול הראשון בחזרת ואז צריך חרוסת משום קפא והיינו דוקא היכא שאין לו שאר ירקות. ובטיבול ראשון דשאר ירקות לא יאכל מהן כזית כדי שלא יתחייב בברכה אחרונה דבנ"ר דמאחר שאינה חיובא