מהרי”ל (מנהגים) ל

אך אם נאבדה אחת מן המצות נכון לאפות ג' מצות אחרות משום דאסמכתא ג' מעשרון אחד ועוד דזימנין דליכא שימור גמור לשאר המצות ליטול אחת תחת הנאבדת. ובעינן שימור לשם מצת מצוה וזימנין נעשות ע"י גויות או קטנים. ואם הקילו רבנן לענין אפיקומן שהוא זכר בעלמא לא ניקל לענין מצה דאורייתא, אבל לענין נשברה כדפרישית לעיל ואפילו היא השלישית משום הקדמת סי' אב"ג לא יאפה אחרת וכן דנתי קודם מהר"ש ונענע לי ראש. על שנשברו שני מצות הורה מהר"ש לקחת השלישית לכל הסדר אמהר"י סג"ל מצה עליונה למוציא. ושנייה לאפיקומן ולאכילת מצה. שלישית לכריכה. ואם הוחלף לא עיכב. שני תבשילין אפילו כשחל ע"פ בשבת. ומנהג ליטול בשר זרוע על שם בזרוע נטויה. וביצה דתרגומו ביעא דבעא רחמנא עלן ופרקינן. חרוסת זכר לטיט. ועליו יהיו מונחין קידה וקנמון ושאר בשמים מחותכין ארוכין זכר לתבן. ואמהר"י סג"ל יש פוסקים לתת רימונים לחרוסת כדי לקהוי וכשחל פסח בשבת יהא נזהר על אדם לקלש ולערב החרוסת קודם השבת דאסור $ מהר"ש דרש יש ליטול ב' מיני בשר אחת של עגל ואחת של בקר ואמהר"י סג"ל שמה"ר מישל הי' נוהג ואמר שקבלה הוא בידו מרבותיו מתי שע"פ בשבת לקח במוצאי שבת בשר וביצה לאפוקי נפשי' מפלוגתא. נשאל למהר"ש על יהודי שהלך בגנו של גוי וקצץ ירקות למרור מהו לצאת בו מי בעינן מרור דומיא דמצה משלכם או דילמא כיון דמרור עכשיו לדידן מדרבנן שרי. והשיב מהר"ש דהוי שינוי רשות דהא אפי' גבי ערב' ישראל אחר שלא קצצה יוצא בו והבעל הבית יוצא בו אבל אותו שקצצו לא יוכל לצאת בו. ואם חוזר בעל הבית ונותן אליו במתנה נמי יוצא בו:

$ לערבו בשבת משום לש דאב מלאכה היא אכן אם עירב קצת מבעוד יום מותר להוסיף משחשיכה. ומערבו בין ביד בין בכלי. הירקות (איפך) וחסא שקורין (לטוג"א). (איפך) לטבול ראשון וחסא לטבול שני. אמהר"י סג"ל פליאה נשגבה בעיני על מה שצריכים בע"פ להמתין עם הסדר עד הלילה. אי משום בערב תאכלו והא עדיין אף אם יתחיל שעה ויותר קודם הלילה ע"י הקידוש וסיפור ההגדה יהיה לילה טרם שיאכלו מצה. וכ"ת משום שתיית הכוסות שצריכין נמי להיות בלילה דומיא דמצה תקשה לך על שני כוסות האחרונים דלאחר אכילה יהיו ג"כ מחוייבים לשתות קודם חצות כדרך מצה. וכן איתא מ"ד שרוצה להקיש ד' כוסות ומצה ונסתר מטעם זה. ואמר שנראה בעיניו טעמא משום שאכילת ירקות אתא למען שישאלו תינוקות א"כ צריך להיות בלילה דכתיב בעבור זה בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך וכתיב והגדת לבנך וההגדה בלילה היא. וכ"ת עדיין יתחיל מבע"י וע"י קידוש ימשך. דיש לך אדם שאין מאריך בקידוש וטבול ראשון מיד אחר קידוש קודם סיפור הגדה. ואמהר"י סג"ל שפליאה בעיניו נשגבה מאי שנא דבליל הסדר המקדש נוטל ידיו אחר הקידוש ובשאר י"ט קודם. ושוב אמר שמצא טעם בנימוקי רבינו שמחה דאי נוטל קודם הקידוש אז נראה דסבר ליה הלכתא כבית שמאי דאומר פ' כיצד מברכין נוטל ידיו ואח"כ מקדש. ואין לטעון ולומר דבשביל הסעודה היא כמו בשאר שבת וי"ט דנוטל ג"כ קודם הקידוש. דשאני הכא דהא מפסיק עדיין באכילת ירקות ובסיפור ההגדה טרם שסועדין מה שא"כ התם ואמר דנר' לו ג"כ טעמא דאם נוטל קודם קידוש נראה כאילו נוטל לפירות והוי מגסי הרוח. אכן אע"פ דלא בעי נטילה מ"מ ידים נקיות בעי משום טהור ידים יוסף אומץ כדפי' לעיל בהלכות בדיקת חמץ. אך אחר הקידוש נוטל משום דצריך טיבול במשקים והן עלולין לקבל טומאה ושמא יזלפו המשקים על הידים ויטמאו. ואין לומר דמה שאין נוטלין קודם הקידוש משום דחשיב ליה קידוש הפסק דמאי שנא מכל השנה. ולטיבול הירקות בעי נטילה גמורה רק לא בעי ברכת ענ"י כדלקמן בסמוך. וההיא נטילה גמורה לא יטול מקודם רק נקיות בעלמא אם צריך כדפי' לעיל כל כוס צריך שיחזיק כמעט מלא שני קליפות ביצה דהיינו רביעית הלוג והא דאמרי' רביעית הוי ביצה ומחצה ר"ל מתי שמשערים בהפלת ביצה תוך מים לשער כנגד המים היוצאים. אכן כשממלאין ומשערין בקליפת ביצה אז הוא כמעט מלא שני קליפות הביצה והכוסות צריכין שטיפה והדחה דכוס של ברכה הן ולכל אחד ואחד כוסו.