מהרי”ל (מנהגים) כז

שהיה מונח על הדף שעושין עליו המצות כשדוקרין ונוקבין המצות לא נטל אותה הסדין פעם אחרת לעשות עליו המצות דף של מהר"ש שעשו עליו המצות להדיא על הדף בלא סדין ואת הדף ניקבוהו תולעים וצוה מהר"ש לסתום הנקבים שלא יכנס בהן בצק ויחמץ וחמץ איסורו במשהו. נשאל למהר"ש על ג' מדות שעשו בהן מצות ולא יוכלו ליכנס אצל שאר המצות עד שהוסק התנור פעם שנית והורה מהר"ש לשרוף את המצות שודאי נשתהו יותר מן השיעור שנתנו חכמים להחמיץ בשהייתן. בבית מהר"ש נטלו העריבות שנשתמש בהן חמץ כל השנה ועדיין הטיט בהן שטחו קודם הפסח לבטל חימוצן והיו פורשין עליה מכסאות שקורין (קולטרא"ן) ועליהן פירשו סדינין וניפו עליהן הקמח של פסח. נשאל למהר"ש על שכבסו בורר שקו' (בייטל) של חמץ וניפו בו קמח של מצות. ואמר שמעיקרא היה בדעתו להתיר (הבייטיל) מידי דהוה אשק שהיה בו קמח של חמץ שכובסין אותו ומשתמשין לצורך קמח דפסח. הדר חשב שלא דמי לשק דשאני (הבייטיל) שמרקדין הקמח בתוכו והולך דרכו מעבר לעבר ונשאר הקמח בנתיים בין חוטי השתי לחוטי הערב. ולא יצא יפה אפילו ע"י כיבוס ולכך אוסרין (הבייטיל), ודמי (לזיפא) דדבר פשוט הוא שכך נוהגין מתי שבא מים על (הזיפא) ששונין בו קמח אפי' על מקצתו שאין לו תקנה להשתמש בו לפסח. חטה הנמצא במצה בערב פסח עיין בסמ"ק אשר התיר המצה כולה בנטילת מקום החטה אבל חטה הנמצאת במצה בחש"מ קודם האפייה והצריך מהר"י סג"ל שרפה אל אותו המצה והצריך מדורה לעצמה ולא לשורפה בתנור שאופים בו המצות. שוב מעשה שמצאו חטה במצה קודם אפייה ונטלו מקום החטה ואפו אותה עם שאר המצות ויודע הדבר למהרי"ל והצריך לשרוף המצה שהיתה בה החטה והשאר מצות שנאפו עמה בתנור התיר את כולן. הועד לפני מהר"ש על מה"ר מאיר מאורבור"ג שהורה על עיסה שנמצא בה חטה בפסח שיש לזרוק החטה לחוץ והעיסה מותרת. ומהר"ש אמר שהורה שלא כדין כי כל העיסה אסורה כשנמצאת חטה בתוכה. ואמר אלי מה"ר זלמן שט"ן ז"ל שהוא היה נושא ונותן עם מהר"י סג"ל על ענין זה לדעת מקור חומרא זו לאסור עיסה שלימה. ולא נתברר הדין אך אמהר"י סג"ל דגם כן מנהגו להורות ככה ולאסור כל העיסה דבתר רישא גופא אזלא הואיל והדבר יצא משיש טהור מהר"ש ז"ל מסתמא לא דבר ריק הוא ומסורת בידו מרבותינו הגדולים. ואני הכותב מצאתי בחיבור ישן וז"ל מעשה ונמצא חטה במצה אפויה ולא נודע אם נתחמצה בה בעודה עיסה או שמא במים שנילושה החמיצה. או שמא נפלה בעיסה ולא נתחמצה מעולם וציוו להשליך אותה מצה לבדה דדמי להא דאמרינן בגמ' נגע באחד בלילה ולא ידע אם מת אם חי ולמחר השכים ומצאו מת. חכמים מטמאין שכל הטמאות כשעת מציאתן אבל שאר המצות מותרות העמד המים והמצות על חזקתן ומותר עכ"ל. ודוק ועיין דהכא נמי כשנמצאת בעיסה שלמה איתרע חזקת עיסה. שוב הראיתי ראיה זו לגדולים ונענעו לי ראש. על מרדה של חמץ שקורין (אויבן שויבל) שהודחה עם מרדות של מצה בצוננים והתיר מהר"ש יען שהיו המים שהודחו בהן צוננים ונשאל על מרדה דפסח שלא הודחה לאחר שנשתמש בה ואמהר"ש שאין לחוש שאינו מדיח למרדות שלו:

מאת קוני עזר אחלה. לבאר סדר דיני חלה:

אמר מהר"י סג"ל תפריש אשה חלת האור וכתב רש"י דשיעורה כזית והוא כחצי ביצת תרנגולת ונקראת חלת האור הואיל דלדידן נשרפת ולא ניתן לכהן ומנהג במצות שעושין אותה עוגה קטנה. וכתב רש"י דיעשה כן כל השנה דחלה קרייה רחמנא והוא לשון עוגה וצריך לשורפם במדורת כהן או $ (בבית מהר"ש) היו שורפין את החלות בערב פסח. ובחש"מ בלי שום תיקון:

$ כהנת לפי' ר"ת דפ' ב"ש כן כתב מהר"ם וכדי הוא רש"י לסמוך עליו דפי' דהיו מבטלים ברוב לאכילת זרים כ"ש ליהנות. ואמהר"י