מהרי”ל (מנהגים) כה

על ידי חליפין כה"ג מיתקרי גזל בירושלמי דא"ר יוחנן מי שנתחלפו כליו בבית המרחץ אסור ללבשן:

נוהגים לעשות מצת השיתוף שמערבין בו מבוי וחצירות בכל ע"פ אע"פ שעדיין הישנה קיימת שמא לא נשמרה כל השנה מחימוץ ואסור להשהותה בפסח וצריך לבער. אמהר"י סג"ל שאם באו שום מים על שק דאית ביה קמח דפסחא בשעה שמוליכים מרחיים ונגעו לקמח יש פוסקים לרקד את הקמח על ידי נפה ויזרוק הנתלחלח. אך מנהג כשר והלכה למעשה שיתפוס בכפו מקום שנגעו שמה המים ויאסף קמח שנתלחלח בידו ויותר מעט ויערה את השאר ואין אסור רק מה שנשאר בכפו ואמר שכן ראה עובדא באביו מהר"מ סג"ל ז"ל. וכן הורה מהרא"ש כשהשתין כלב על שק ובשאר ימות השנה אם השתין על אוכל אין לאוסרו מטעם דהוו כמו רגלי חמור וסירחא בעלמא ואין בו שום איסור. אמר מהר"י סג"ל דיש נוהגים לאפות המצות של מצוה דליל שני בליל שני משום דחביבה מצוה בשעתה וכן ברוקח. וכן פסקו גאוני בבל וגאונים של אשכנז ואמהר"י סג"ל שטוב יותר לאפותם מעי"ט כי כמה קלקולים שיארעו בי"ט כמו כבוי שלא לצורך וכה"ג אך כל אדם יעשה כמנהגו וקורא אני עליהם שניהם למצוה נתכוונו. ואותם שאופים בליל שני צריכין למדוד הקמח בע"פ דמדידה אב מלאכה היא ואסורה בי"ט. ויניחנו כך במדה או יקשרנו בסדין או במפה עד שבא ללוש בליל י"ט השני ולא יתננו אל אגן הלישה דשמא עדיין משקה טופח עליו מהדחתו ולא מצי לנגבו נגד האש או בחמה דנתחמם ונתחמץ הקמח. אמהר"י סג"ל כל ימי הייתי מצטער לדעת זאת. ושאלתי לכל רבותי ולא מצאתי היתר ברור ולא ידעתי היאך יטהרו הכלי שלשו בהן בי"ט בפסח דהא אסור להדיח דטרחא שלא לצורך הוא. וכ"ת לאפות המגלגלין בתנור אז שבפנים בסדקים לא נאפה. ועוד שלא לצורך הוא להטיל לצונן אי אפשר דשייטי למעלה ואין המים נוגעים בכל צד. ועוד דילמא העץ מפסיק בין המים ואם לשורפם איכא פסידא ואילולי דרבוותא גמגמו בדבר ה"א דשרי להדיחם כמו קערות לצורך דחשיב צורך קצת שלא יחמץ ויפסד הכלי. דאפי' למוקצ' עושין תקנה משום פסידא כגון כופי' עליו כלי כו' או פורסים מחצלת כו' וחשיב קצת לצורך היום משום חימוץ אך לא מלאני לבי ע"כ טוב להדיחם ע"י גוי ואין בזה משום אמירה לגוי דשבות. או לעשות עיסות קשות שאין נדבק בהן. וכן האגן שלשו בו מדיחו ע"י גוי ומאן דלית ליה גוי אף ישראל ידיחו דנא הוי שלא לצורך דמצי נותן לתוכו דבר לצורך י"ט. וכן הסכין שחתכו בו העיסה ידיח לצורך י"ט. ולדקור המצות בעצים קטנים ולשרפם לצורך טרם יחמצו וכשמכבדין התנור לגרוף הגחלים או מכבדין במכבד יבש ואם התנור קרקעיתו חם יותר מדאי דשמא ישרפו המצות מותר להשרות המטאטאה במים לצננו אם אי אפשר בענין אחר דאי אפשר להשהות המצות עד שיצנן ואם נדלק המטאטאה אין להשרות שנית במים לכבות דאז הוי כיבוי שלא לצורך י"ט. נוהגין להסיק התנור למצות בעצי ערבה של לולבין שהיו לו בסוכה ויש מכבדין עמהם התנור הואיל ואתעביד בהו מצוה זימנא חדא. ועמא דבר כמו מהר"י סג"ל שהיה מסיק עמהן התנור לג' המצות. וכ"כ ג"כ בדרשות של מה"ר חיים א"ז וכן על עצי הושענות ובעצי הושענות מתקן הקולמוס. כשחל ערב פסח בשבת אמהרי"ל אחר שהצניע כלי חמץ וביערו את החמץ ביום ו' מתחילים בתיקון המצות אע"פ שיש מרבותינו אשר כתבו לאפות בי"ט $ שאלו למהר"ש על טהרת הכלים של ו בי"ט והורה ל ני לגו להדיח ה היטב ואין לשפוך מים לאגן להניח כך שמא ישפוך. א אם יסגרנו בחדר ש א ישפוך שפיר דמי. פעם אחד דרש מהר"ש שמותר לישראל לטהר ולא הוי כמת ן לח ל דהא חזיא לאנוחי בה מידי ושרי להדיא מידי דהוי אמדיח י' קערות אף ע"פ שא"צ רק חדא מאחר שד תו להשתמש באותה טובה בעיניו ה"נ לא שנא ויניחו גוי לכבד התנור והיכא שאין גוי יעשה איך שיוכל:

מנהגי מהרא"ק ע"פ שחל בשבת אופין בע"ש שהוא י"ג מדתנן ותוס' י"ד שחל בשנת אז מבערין את הכל מלפני השבת ואופין לו מצה בע"ש ואפי' מצה של מצוה. ורבי שלמה הורה שלא לאפות מצה של מצוה בע"ש שאיתקשו מצה לפסח וכתיב לא תשחט על חמץ דם זבחי. הג"ה. וה"ר פטיאל כתב דאין נראה לו דהא חלת תודה ורקיקי נזיר אדם יוצא בו ידי חובתו בפסח ואותה נאפה על חמץ $