מהרי”ל (מנהגים) כא

וחמיעא דאיכא ברשותי דחמיתי' ודלא חמיתיה דבערתיה ודלא בערתיה ליבטל וליהוי כעפרא דארעא:

ואם ע"פ בשבת משכימין וממהרין בכל מילין לאכול קודם כלות ד' שעות ביום ואחר אכילה יתן חמץ הנשאר לכלב או לפרה ולא לחזיר דאין נותנין לו מזון בשבת דאין מזונותיו עליך או יתן במתנה לגוי בחצר שלו ויצא לחוץ ואין נזקקין לו. ואם יושב הגוי תוך העירוב רשאי ליתן לו כל כלי החמץ. ואם אינו קרוב לו בעירוב כגון בישובים לא יתנם אליו להוציאם דלא דמי למזונות דאפשר שיאכלם שם אך הכלי' שאכל בהם יקנחם באצבעו יפה ויטמינם אצל כל שאר כלי חמץ שהצניע מקודם וכן בא"ח דינער המפה שאכל עליה. ואם נשאר לו חמץ בעין יתן לבהמות כדלעיל ואי לא מצי יכפה עליו כלי ויבער בחול המועד. ויש פרושים אנשי מעשה כשחל ערב פסח בשבת מבשלין כל תבשילין בכלי י"ט דפיסחא ליזהר ממכשול:

אמר מהר"ש שיש לשרוף החמץ בע"פ טרם שאופין המצות ואע"ג דאי' במדרש וכן בה"ג במיימוני שה"ר שמרי' אמר לשורפו בלילה אחר הבדיקה מיד ומייתי ראיה מדקאמר ומה שמשייר יניחם בצינעא ולא קאמר מה שבדק אכן לא נהגינן הכי ואם עשה בדיעבד כהר"ר שמרי' לא הפסיד. מהר"ש כשחל ע"פ בשבת נתן פת הנשאר לו לגוי ונתן לו מפתח לחדר מיוחד להשימו בתוכו:

ערב פסח בשבת אחר הסעודה והצניעת הכלים כדפי' לעיל אז יבטל החמץ ויאמר כל חמירא כו' בכפל כדלעיל אבל לתת חמץ הנשאר לגוי ויהי' כמו נפקד אצלו מן הגוי אסור דנהגינן שלא לשהות שום חמץ $ אמר מהרי"ל אנו במקום שנוהגין לעשות מלאכה בע"פ. אכן אחר חצות לדידן נמי אסור ואף במקום שנהגו שלא לעשות מלאכה התירו קודם שש משום כבוד הרגל שלשה מלאכות והן לספר לכבס ולתפור. והעושין אחר חצות מלקין ומנדין אותו וכן במהר"ק אכן לרחוץ אחר חצות מותר:

אחד שכח את ביטול בשבת אחר שש עד שעת מנחה. ושאל מהר"ר שלום והורה דלא מצי לבטל דכבר יצא מרשותיה:

$ בבית דאתי למיטעי ויכול ליתנו לגוי במתנה גמורה או ימכרנו לו ואע"ג דאמרי' כל מתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה בר מקידושי אשה שלא יאמרו אשה נקנית בחליפין מ"מ לענין חמץ נמי הכי כדפי' לעיל ובשעה ה' מותר לתת החמץ לבהמה. וה"מ דעומד על גבה עד שתאכל כולו ואפילו לכלבים של הפקר אסור ליתן את החמץ אחר זמן איסורו. אמהר"י סג"ל איסור מלאכה דע"פ אצ"ל כשחל ע"פ בשבת דהא שבת הוא. אכן מי שרוצה להחמיר על עצמו שלא לעשות מלאכה אחר חצות בערב אותו שבת יחמיר משום לא פלוג. והואיל דעיקר האיסור משום שחיטת פסח וחגיגה והם קריבים בשבת לא שייך לגזור. אמר מהר"י סג"ל אסור באכילה בערב פסח ממנחה גדולה ולמעלה ופירש"י דהיינו משש שעות ומחצה דאז הוי התחלת זמן של תמיד דבין הערבים דאז התחיל לערב עכ"ל. אך פירות ובשר בלא מצה שרי כדי שיהא תואב בערב למצה לפיכך ימהר בע"פ ויאכל מיד בשאר מאכלים קלים כמו שרגילים במיני חלב וכה"ג. ומותר לשתות מים מן מנחה גדולה ואילך ודוקא מעט ויין אסור אפילו מעט אבל יין טובא מיגרר גריר:

וגם לא יאכל בע"פ מצה הראויה לצאת בה דהיינו ענייה אבל עשירה רשאי. ומשום הכי יש נוהגים כשחל ע"פ בשבת לעשות שלש סעודות ע"י מצה עשירה אמנם לא חזינא רבותא קשישי דעבדי הכי דקשה לצאת ידי כל רבותינו. שאם ילוש ביין קרוב לודאי שנתערב מעט מים בעת $ (אמר מהר"י סג"ל מותר לתת לקטנים מצה בערב פסח. אבל לגדולים הוי אסור כבועל ארוסתו בבית חמיו):

$ הבציר וכתבו רשב"ג וסמ"ג דע"י מים כל שהו מחמיץ ולא שייך ביטול דבטבע תלי' מילתא וע"י חלב ג"כ בקל יתערב מים בעת החליבה בסמ"ק וכן שמן ודבש נהגינן לאסור אפי' מן הכוורת ועוד דאין לברך עליו המוציא וע"י סחיטת מי פירות נמי הלא ר"י לא רצה לעשות הלכה למעשה דלא כרש"י דפי' דבלא מים מקדמת ומחמצת ואין יכול לשומרו מחמץ נוקשה דהירושלמי משמע כדבריו. ואע"ג דליכא תלתא קראי בחמץ נוקשה. מ"מ מדרבנן אסור בהנאה מההוא דחיטי קורדנייתא לפי' ר"ת כ"ש על ידי מי ביצים ועוד