מהרי”ל (מנהגים) כ

הנאתו לכן צריך אפר שלו גניזה. ואמרינן התם חרכו קודם זמנו מותר בהנאה לאחר זמנו אכן באכילה אסור לכן המבער חמץ אחר שש שעות בערב פסח או כתוך המועד יזהר מליהנות מן הגחלים ומן האפר וצריך לגנוז ככל שאר איסורי הנאה וגם קודם שש דעדיין שעת היתר איתא בתו' לגנוז משום גזירה לכן כל השורף חמצו יעשה לו מדורה בפני עצמו ולא במדורת בישולי הקדירות. מהר"ש אמר כששורפין החמץ קודם חצי היום הפחמין מותרין בהנאה ולאחר חצות אסורין בהנאה דין הבכורים הבכורים רגילין להתענות בע"פ משום הנס שניצולו במצרים וכתב ראבי"ה וסמ"ק אפי' בכור לאם. וכתב באגודה אפי' בכורת אשה וראיה ממדרש דבת פרעה אהני לה זכות משה רבינו אלמא דגם הן היו באותו הנס ואולי שאר פוסקים חשבינהו להו כגדול הבית דלא צריך כדפי' ראבי"ה. וכשחל ע"פ בשבת יקדימו להתענות ביום ה' כרוקח ואמר שאין רשאין לסעוד הלילה טרם בדיקת חמץ. וא"כ מתי שחל כן יש בכורים שצריך לבדוק הרבה חדרים ועליות בבירה גדולה ומצטערין מפני התענית דצריכין לבדוק החמץ ג"כ באותה הלילה. ואמהר"י דקצתו דעתו נוטה שיאכל בין השמשות הואיל דאשכחן ראב"ן גם בתענית דימים הנוראים היה לעולם אוכל אחר שיצאו מבה"כ דחשבינן ליה צערא בעלמא. ותענית זה קל מאד דהא ר' יחיאל הוא מתיר לו מיני תרגימא ועדיף ליה לאכול בין השמשות דעדיין לא התחיל זמן בדיקת חמץ ממה שיאכל אחר חשיכה ועובר תקנתא דרבנן כך היה נראה. אמנם סיים דבריו ואמר לא סמיכי אנפשיה. אך אי מצטער' ליה ממציא אחד הבודק בשבילו או יטעום טעימא בעלמא דלא שייך בה אימשוכי:

הלכות שבת הגדול $ שבת הגדול הוא השבת הסמוך לפני פסח בכל שנה ושנה לפי שבט"ו בניסן יצאו ישראל ממצרים וחמישי בשבת היה. ומקחו של הקרבן פסח היה מבעשור לחודש והוא היה באותו שבת שלפני הפסח ואמרו ישראל הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו אמר להם משרע"ה התיצבו וראו את ישועת השם. וכשראו המצריים שלקח איש פסחו לשחוט היו רוצים להנקם מהן. והיו מעיהן נחתכין וכאש נדעכין ולא הזיקו לישראל מאומה ועל שם הנס נקרא שבת הגדול עכ"ל מהרא"ק. בשבת הגדול אומר יוצר אתי מלבנון כלה. ואופן. וזולת. וקרובץ. ואין משנין קריאת התורה בכלום. במגנצ"א אומר כל הקרובץ ליוצר עד סוף אז רוב ניסים. אז מסיים ש"צ ויהי בחצי הלילה. ואומר הצבור אדיר דר מתוחים. ובסיומן אומר ש"צ ובכן ולך תעלה קדושה כו'. ואז הציבור אומר הסילוק ובכן אין לפניך לילה. ביש מדינות נוהגין לומר אדיר דר מתוחים במוסף כשסיים ש"צ זכר ליציאת מצרים. בריינו"ס נוהגים מתי שישנו שני הפסקות והוא בסימן ובי"ו אז אומר בשבת הפסקה שנייה יוצר אורות מאופל. ומתי שחל פסח באחד בשבת ושבת הגדול הוא ערב פסח אומר אותו יוצר אורות מאופל הנזכר לעיל בשבת שלפני שבת הגדול וגם אומר אדיר דר מתוחים באותו שבת דאם ימתינו עד שבת הגדול דהו' ערב פסח מה צורך בו וכל הנעשה נעשה. במגנצ"א וכן בווירמייז"א בשבת פ' שקלים מתחילין להאריך בניגון הכל יודוך ביוצר דשבת. ובשאר קהילות מתחילין בשבת הגדול. אם נישואין בשבת הגדול אומר יוצר אתי מלבנון כלה. אופן של חתן זולת דשבת הגדול ולבסוף מסיים כראות חתן כאופן דחתונה אמהר"י סג"ל דיש לחזור ההגדה של פסח עם הנערים בשבת הגדול:

$ מהר"ש אמר הא תענית דבכורים מההיא דאמרי' ר' היה מנהג שלו להתענות בערב פסח איכא דאמרי בכור היה ואיכא דאמרי איסטניס היה ולהכי נמי נוהגין חסידי' ראשוני' להתענו' בע"פ אם רגילי' להעשות איסטניס בסעודת שחרית. ואמהר"ש מה דאין מתענין גדולי הבית דדי לנו במה שמתענין גם בכור לאמן ואמר דנוהגים האב או האם להתענות בשביל בן קטן הבכור. ואם האב גם הוא עצמו בכור מאחר דהוא מתענה לעצמו אינה צריכה להתענות האם בעד הקטן דתענית האב עולה גם לבנו הקטן. פעם אחת היה בר מינן בערב פסח ואמהר"ש שאסורים כל העם לסעוד עד שהוציאו המת לבה"ק. ואחר שהוציאוהו שם חזר מהר"ש וכל העם וסעדו ויותר מג' שעות אח"כ קברוהו:

דרש מהר"י סג"ל דביטול חמץ בע"פ צריך להיות קודם שש דעדיין ברשותיה הוא ומצי לבטלו ויאמר כל חמירא