מהרי”ל (מנהגים) יט

המסייעין לו לבדוק ואם המסייעין עומדין אצלו ועונין אמן על ברכתו דיים. וכן תניא עשרה העושים מצוה אחת א' מברך לכולן כדפי' לעיל וכן הדין לכמה בתים די להן בברכה אחת, אמהר"ש הא דלא מברכין שהחיינו על הבדיקה משום דלא הוי אלא תיקון למועד הרגל שאסור באכילת חמץ. והוי כמו העושה לולב לעצמו או סוכה דהוי בתיקון המועד וסומכים שם על קידוש היום דיש בו זמן הכא נמי לא שנא. ולא נהירא הטעם למהר"י סג"ל דשאני התם דעושה הברכה נמי אסוכה ולולב בפני עצמן בשעה שיוצא בהן אבל הכא מה ענין בדיקת חמץ לקידוש היום. אלא היינו טעמא דעיקר ביטול חמץ בלב ואין מברכין על מצוה התלויה בלב, אמהר"ש צריך לבטל החמץ בלילה דלמא למחר ימצא לבתר איסורא ולא מצי מבטל ליה. ושמא יהא טרוד בעסקים וישכח לבטלו מקודם בשעת היתר. אבל בלילה בני אדם מצויין בבתיהם ומיד סמוך אחר הבדיקה יזכור הביטול וכן בא"ח שאין לסמוך על ביטול היום לבד דביטול לילה עיקר ובשעה ידוע שלא לישכח. מיד טרם שמתחיל לבדוק יברך ולא נהגינן כמ"ד שאין לברך אלא על ככר ראשון שימצא. וצריך לבדוק כל חורים וסדקים. ובנר של שעוה כדפי' לעיל ולא בנר שומן או שמן כדפי' לעיל דטרוד שמא יטיף הבגדים או הכלים ולא בודק יפה. חור שבינו לחבירו כל אחד בודק עד מקום הגעת ידו והמותר מבטלין. ואם בינו לגוי אין צורך בדיקה משום סכנה. רפת בקר אין צריך בדיקה וכן באמצע החצר. אכן אם יש שם חור וכה"ג ששימשו בהן חמץ צריך בדיקה דאין לתלות שם בעופות להר"ח. צריך ליזהר בפתיתין שמצא בבדיקה דאם יחסר אחד מהן צריך לבדוק כל הבית שנית כדפי' לעיל וכן בא"ח וכתב עוד שם אם הניחם בסתם שאינו יודע אם חסרו אין חוששין וכן אם כפה כלי עליו. אמהר"י סג"ל חמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנאה אע"פ שביטלו דחיישינן להערמה שמא לא יבטלו מלבו והיה רגיל לומר לבחורים הבאים אחר פסח לישיבתו כל מי שימצא חמץ בחדרו ישרפנו כי אני לא בדקתי בחדרי הבחורים:

$ (מהרא"ק) כל ערב י"ט ואסרו חג א"א תחינה ולא למנצח. כ"ש בערב פסח דאז אומרים הלל עם הקרבת הקרבן ויום ההלל מבטל תחינה וגם למנצח. בע"פ ובחול המועד של פסח אין אומרים מזמור לתודה ומדלג כולו בפ"ע:

$ דרש מהר"י סג"ל בערב פסח ישכים. כל אדם לבה"כ. כדי שיגמור סעודתו קודם ד' שעות ביום דזמן היתר חמץ אז קצר הוא דתנן אוכלין כל ארבע כו' ומיד אחר אכילה יכבד הבית ויצניע כלי חמץ. אמהר"ש הד' שעות בע"פ לביעור החמץ הם שליש היום ויזהר לשרוף החמץ בע"פ קודם תחילת שש. משום דבעינן לבטל שנית אז משום חמץ שקנו וגם חזרו וזכו בחמץ שביטלו כבר ומתחילת שש ליתא עוד ברשותיה לבטלו אז. והיינו דוקא כשחל ע"פ בחול אבל כשחל ערב פסח בשבת שרי חמץ עד בשבת תחילת שש. מ"מ כתב רש"י בספר הפרדס שג"כ אז נוהגים לשרוף בערב אותו שבת קודם שש שלא לטעות שאר השנים. וכתב בסמ"ק דא"צ ביטול בשעת אותו ביעור הואיל ועדיין שרי באכילה בשבת עד ארבע. ומיהו הוא אזיל לטעמיה שכתב לשרוף כל היום מתי שירצה אבל לרש"י דחייש ללא פלוג נימא נמי דיבטל אז מיהו אין נרא' דיאמר דחמיתיה עד למחר שהוא עיקר הביטול והביעור וכה"ג לא גזרינן משום לא פלוג אכן מסקנת המנהג לשרוף בשעת שאר השנים ושלא לבטל עד בשבת אחר אכילתו ואין מבערין חמץ אך בשריפה כר' יהודה וגם חיישינן לרש"י דפי' זמן הביעור היינו קודם שש טרם זמן איסור חמץ. ואף אם לרש"י גופיה קודם שש מותר לבער בכל מה שירצה מ"מ חוששין גם לדברי הרא"ש לשרוף גם קודם שש וגם חיישינן לדברי חכמינו דאמרו השבתה בכל דבר לענין זה דאמרי' כל הנקברין אפרן אסור ואסור אף גחלת החמץ לאחר שנחרך לשרוף באש אשר מבשלין קדירות הסעודה אצלו ואפילו ע"י ביטול אסורה הגחלת אע"ג דעצים שנשרו בי"ט מן הדקל מרבה עליהן עצים ומבטלן היינו דוקא עצים דאינן בר אכילה וגם אם מקצתן אתו לתבשיל אין האיסור דרך הנאתו מה שאין כן בחמץ דבמשהו הוי דרך