מהרי”ל (מנהגים) יח

דמניחין פירורי חמץ לפני הבודק ביש ארצות. וראיה קצת מדפריך בגמ' בפשיטות נבטליה בשית דזמן ביעור הוא אלמא קים ליה דיש ודאי ביעור ומהאי טעמא נראה לשרוף הכלי לכל הפחות כדי לזכר ביעור. אם לא מצא שום חמץ בבדיקה. ואמר מהר"י סג"ל המניחין חמץ לפני הבודק יניח דוקא נוקשה שלא יפרר. ובמקום משומר בפני תינוקות ועכברי'. שוב דרש דאין צריכין להניח חמץ לפני הבודק דגם אם לא מצא בבדיקה מאומה לא הוי ברכה לבטלה דהברכה קאי נמי על הביטול שמבטלין מיד בתר הבדיקה וישמור החמץ שמצא בבדיקה דלא ליהוי בהניח י' ומצא ט' ויצטרך אז לבדוק שנית למצוא הנחסר. וכן החמץ שמשייר לאכול ישמור היטב בתוך חביות או תיבה ויוציאנו בשעת אכילה. ויחזור לשמירתו ויצניענו וכ"ש כשחל י"ד בשבת דאז כמה סעודות עדיין לו שצריך להשמר מלפרר חמץ שלא יוליכנו תינוקות למקום הבדוק ודרכם לפרר. נהי דלא חיישינן לגרירת חולדה כי אם בפניו מ"מ אמרו חכמים יניח בצינעא. ועלינו לקיים דבריהם ונכון להיות אליו מקום מיוחד לאכול שם להשמר מכל מכשול. דרש מהר"י סג"ל תינוק יצא ונכנס אחריו ומצא פירורים צריך לבדוק כך היא גירסת הרוקח דדרכו של תינוק לפרר ואינו אוכל במקום אחד. עכבר יוצא ונכנס אחריו ומצא פירורין צריך בדיקה דאין דרך עכבר לפרר כך היא גירסא שלנו וחיישינן לחומרא בשתי הלשונות. מיימוני בהלכות להשבית חמץ כתב וז"ל או שהיו ט' צבורי' של מצה ואחד של חמץ ופירש ככר ואין יודע אי מצה אי חמץ ואתא עכבר ונטלו כו' עד בכל אלו צריך בדיקה. אמהר"ש שהפשט שם חמור מאד ליישב חדא אמאי לא נימא כל דפריש מרובא קפריש. ועוד מאי שנא מהא דלעיל מיניה דלא הוי רק חד ספיקא פלגא ופלגא כגון ב' בתים בדוקים וצבור אחד של חמץ כו' אפ"ה א"צ בדיקה ודוק ליישב. בניישטט הכריז השמש בבה"כ שלא יניחו תינוקות להביא עוד יותר חמץ לבה"כ. ובראשונה כבדוהו ואמהר"ש שלעולם מכריזין כן כשבודקין החמץ בלילה דאח"כ ואמר שכתב במרדכי שצריך השמש לבדוק בבה"כ. וכן בא"ח דרש מהר"ש דצריכין לכבד כל חדרי הבית ואין לסמוך על בדיקת חמץ להפטר בזה מן הכיבוד כי זה בלא זה לא מועיל ולא יצא ידי חובתו רק בשניהם וכן דרש מהר"י סג"ל מהר"ש דרש הא דנשים מהימנו אבדיקת חמץ משום דמהימנא רבנן בדרבנן. והתוס' אמרו אי הוי דאורייתא לא מהימנו אע"ג דנאמנים בכיוצא בו דאורייתא מ"מ על בדיקת חמץ אין נאמנות משום עצלות. ואמר דמכאן למדין דכל דבר דאית ביה טירחא יתירא כמו לברור דגים קטנים הטמאים מבין הטהורים אין מהימנא הנשים וכן הוא בדרשות הר"ח א"ז וכן דרש נמי מהר"י סג"ל ואמר טעמא דאי הבדיקה דאורייתא דאין נאמנו בה הנשים משום דלא מיתחזק להן האיסור ודאי דאומרים השתא כיבדנו הבית יפה ואין שום חמץ לבדוק אבל איסור ניקור חלב וגיד דאיסורא הוחזק ודאי שם מהימנא לכן כל אדם יחזור אחר אנשים בני מצוה לסייעו בבדיקת חמץ ואם אי אפשר לו כלל באנשים יסייעו לו נשים אכן נאמנות נשים להעיד על בית שבדוק הוא שראו בודק ואפילו עבד ושפחה נאמנים בכך. דרש מהר"ש אותם הפוסקים שצריך לחזור ולברך אם סח טרם גמר הבדיקה נראה שאין לדמות למדבר תוך הסעודה וכה"ג שא"צ לחזור ולברך דמאחר שמברך כאן על ביעור חמץ דהיינו הביטול הרי סח בין ברכה למעשה דבכל מקום צריך לחזור ולברך אם סח וכן המסקנא בא"ח. אכן לכתחילה יזהר מלעסוק בשיחה בטילה עד שיגמור כל הבדיקה כדפי' לעיל. והאי דמברכין על ביעור חמץ ולא על בדיקת חמץ משום דהבדיקה צורך הביעור הוא דהביעור עיקר ולא הוי הבדיקה מיחשב הפסק בין הברכה למעשה דביעור. דברכת ביעור היא הבדיקה ומיחשב כמדבר בתוך הסעודה. ומברכין על ביעור ולא לבער ואע"ג דהביעור לא הוי בלילה כי אם למחר והוי שייך יותר לברך לבער מעל ביעור. וכן דרש מהר"י סג"ל דיש טעם שמברכין על. פעם אחת בירך מהר"ש על מצות ביעור חמץ ואמר שאין דרכו לברך כך ועכשיו שינה כן משום להוציא אותן