מהרי”ל (מנהגים) יז

הוא נטילת ידים דכתיב טהור ידים יוסף אומץ. וכן מסיק במהרא"ק בשם רבינו אפרים וכשהוא מברך על הביעור אז יהיו בני ביתו עומדים אצלו ועונין אמן על ברכתו. ואז יכולין לסמוך על אותה ברכה ולסייעו לבדוק משום דאפי' עשרה העושין מצוה אחת א' מברך לכולן תנן אור לי"ד בודקין כו' וכתיב אך ביום הראשון וגו'. ודרש רבותינו ראשון הוא י"ד דניסן. מאך חלק. ומלא תשחט על חמץ. השבתה בלב הוא לרש"י מתשביתו ולר"ת מכח הפקר אכן החמירו רבותינו לבדוק אחר חמץ ולבערו משום בל יראה ובל ימצא. ולר"י משום דילמא אתי למיכל מיניה הואיל והוא חמיר כל כך דאיתי' בבל יראה ובל ימצא משא"כ בשום איסור. דאפי' קדשים אחר אשר נתותרו שוב לא עובר כמו גבי חמץ דעובר כל שעה בבל יראה ובל ימצא. וגם כל השנה רגילים בו לא בדילי מיני' על כן הצריכו והחמירו לבדוק ולבערו:

שנו חכמים כל מקום שאין מכניסין בו חמץ אין צריכין בדיקה והיינו שיודע בודאי שאין שם חמץ מתוך שאין רגילין לבא שם. כגון חורים העליונים למעלה מקומת אדם ותחתונים למטה מג' טפחים. וכן זיזין וכה"ג דמסתמא לא נשתמש בהן חמץ. אכן פעמים ים מקום מיוחדים לחמץ וידוע שנשתמש שם צריכין בדיקה אפי' עליונים ותחתונים וכן לדידן כל סתם חדרים ועליות צריכין בדיקה דמשתמשים בכולן. ולפעמים עומד מסעודה ופתו בידו והולך שם וכן בא"ח כדרך שמכניסים חמץ גם בחדרי המשכונות דלפעמים קם בתוך הסעודה להביא משכון ופתו בידו ושוכח שם וכן חדרי כבושים ושל גבינות ומרתפות. וכל מקומות שמשתמשין שם ולא קביעי ואפילו בית העצים וגחלים אם אין שם תרנגולים או שאר עופות האוכלים החמץ ומהאי טעמא דמסתפק מן המרתף נכון לעשות ברזות חדשות לחביות למשוך בהן יין לפסח משום דהישנים מלוכלכים בחמץ מידים שבתוך הסעודה כדפי' לעיל. סוף פ' כיצד משתתפין פירש"י וכי גביהי כותל עשרה לא חזי לבני חצר לתשמיש. אמהר"י סג"ל מכאן מייתי ראי' בירושלמי דפסק בהלכות פסח דחורי הבית העליונים הפטורים מן בדיקת חמץ אותן שהן למעלה מעשרה טפחים כדהכא. ואמר שהרא"ש פסק חורי עליונים הפטורים מן הבדיקה היינו אותן שהן למעלה מקומת אדם כדפי' לעיל ואדרבא אותן שהן למעלה מי' טפחים הן עיקר תשמישו של אדם וצריכים בדיקה וכן בא"ח. אל ידבר אדם בשעת הבדיקה דברים בטלים שלא יסיח דעתו מן הבדיקה. אך צורך הבדיקה כגון לפתוח החדר ליכנס לבדוק בו או להדליק אליו הנר אם כבה וכל כה"ג מותר אפי' למאן דאוסר דברים משום הפסק הברכה מ"מ הוי כמו טול כרוך או גביל לתורא דלא מיחשב הפסק גבי המוציא. זמן בדיקת חמץ קבעו חכמים בלילה משום דאז בני אדם מצויין בבתיהם וגם אור הנר יפה אז לבדיקה. ולאור הנר בעינן דבדיקה יפה היא ואסמכוה אקרא. ואם לא בדק בלילה יבדוק ביום גם לאור הנר ודוקא נר משעוה כדפי' הרא"ש. ובפתילה אחת כדפי' בסמ"ק. דאי הוי נעשה כקליעה דינו כאבוקה ואין לבדוק לאורו ולא נר של חלב ולא של שמן. מיד כשגמר הבדיקה צריך שיבטל ויאמר כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי דלא חמיתי' ודלא בערתי' ליבטל וליהוי כעפרא ויש מסיימין כעפרא דארעא וכן הוא בס' אגודה. ומי שאינו יודע יכול לומר בכל לשון אפי' בלשון אשכנז ודיו. וכן הבודק לאלמנה היא מבטלת בעצמה אם אינה יודעת בלשון הקודש תאמר בלשון אשכנז כך א"ל אורהפ"א (אונ אלי זויאר טייק דש דא איז אין מיינר גיוואלט דש איך ניט האב גיזעהן אונ ניט האב אויז גירוימט עש זאל זיין פר שטערט אונ זאל זיין אז אשין דער ערדן). ואם אינה יכולה כלל לבטל בעצמה אז יבטל הבודק בשבילה והיא תעמוד אצלו בשעת הביטול דנראה כשלוחה וכ"כ הר"ן בשם מהר"ן. וכן ביורה דעה על אבי הבן בשעת המילה והמבטל לאחר יאמר דאיכ' ברשות פלוני או פלונית. חמץ שמצא בבדיקה ישמור עד למחר לבערו ולא יבער בלילה כאחד מן הגאונים במרדכי. משום שצריך לבטלו שנית למחר בשעת הביעור. ומהאי טעמא אמהר"י סג"ל דנראה לו טעמא