מהרי”ל (מנהגים) קעז

והיהודים השיבו ברכת אבינו הוא ורב יעבוד צעיר. והאיש השיב תנו לי ערב שאין הפי' ואת הרב יעבוד צעיר. והיה הכוונה שאתם היהודים תהיו עבדים לנו. והשיב הקורא רעבי"ל תשובתו בצדו דסוף הענין דאמר יצחק לעשו הן גביר שמתיו לך ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים נמצא דר"ל במה שברכו ורב עבוד צעיר. ואמר מהר"י סג"ל ודאי יש להוכיחם כך ולדחותם. אמנם לפי האמת הפסוק ורב יעבוד צעיר סובל שני הפרושים. ואני המלקט בתר לקוטי שוב ראיתי בספר הג"ן דלהכי לא כתב ורב יעבוד הצעיר כדי להופכו לשני פנים ודורש כשנתמלא זו חריבה זו. עכ"ל הג"ן. אמר דאין ערלה נוהג בפירות הגדילים באילנות (שקו' הינפר"ן פרונבר"ן ערפר"ן) ודומיהן. ושאלנו לפניו מתי כלין שני ערלה דשאר אילנות. ואמר דמנינן ג' שנים משעת הנטיעה גם אם לא טענה פרי כל אותן ג' שנים וטוען ברביעי מותר ע"י פדיון. אשת מה"ר זלמן שט"ן ז"ל נדרה שלא לסעוד שום סעודה חוץ לביתה ואירע נשואין קרוביה בעיר ותתחרט על נדרה. ובעלה הנזכר היה מסופק אם החריש לה ביום שמעו או הניא אותה. ושלח ושאל ממהר"י סג"ל מאחר דספק בידו אם הקים או הפר אם יוכל להפר האידנא. והשיב שנראה לו לפי הפוסקים דלא הוי קיום ועכשיו כשיראה תשובתו ואז יפיר לה לאלתר. וממחרת איקלע מהר"י סג"ל בלא"ה שם וחזר והתיר לה הנדר ג"כ במעמד שלשה. כשבא מהר"י סג"ל בבית עכו"ם לא $ (בילקוטי מהר"י ווייל"א כתוב אסור לישב על הכר בבית עכו"ם):

$ הקפיד וישב על כרים מרוקמים צמר ופשתים ואמר דלא מתכוין להנאה ואיסור דרבנן הוא. ובלא מתכוין מותר. רק להתכוין בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים. אמר מי שנתקבל קנין לפניו לכתוב ולחתום דבר. וטרם שחתם השטר שכח הענין גם אם מאה אנשים היו במעמד והעידו לו כך וכך אין לו להשגיח בהן ואם חתם השטר פסול. אמנם אם חבירו עד השני מזכירו במקצת עד רמי אנפשיה רשאי לחתום והשטר כשר. פעם אחת מת שר גדול בנו של דוכוס והיה אוהב ישראל ואמר אחד בפני מהרי"ל צר לי על מיתתו. וא"ל הרב גם אם היה איש כשר ות"ח גדול אין לומר כן דנר' כאלו מתרעם על מדת הדין רק יאמר יש היזק גדול במיתתו. מחזור הגדול התחיל פעם אחת קפ"א לפ"ק ותהי תקופת ניסן ליל ד' כ"ג בו. אז צוה מהרי"ל לשמש העיר להכריז בבית הכנסת בערב קודם לכן שלמחר ביום ד' יזהר כל אדם כשרואה הנץ החמה אז יברך בא"י אמ"ה עושה מעשה בראשית. וכן בסמ"ק בהלכות ברכות משום דכל תחילת המחזור חוזר גלגל החמה אל מקום אשר נתלה שם בבריאת עולם וראיה דהיה התקופה ליל ד' דנתלו גם המאורות בבריאת עולם ברביעי. ולהכי נקרא מחזור שחוזר חלילה. אמר כל היכא דאיתמר מדרבנן הוא וקרא אסמכתא בעלמא הכי פירושו ודאי תקנתא דרבנן הוא והם יצאו ובדקו ומצאו להם סמך מקרא. וסמכו דבריהם עליו כדי להחזיקם שיהיו סבורים דהוא מדאורייתא ויחמירו בו. ולא אתו לזלזל ולהקל בדברי חכמים. אמר ספרא חד נקרא ספר בשר על גבי גחלים מפני שמה שכתוב בו יש סברא וטעם כבשר הנצלה ע"ג גחלים ואינו מצוי בינינו כי בעו"ה בגזירות נעלם ממנו. והוא זה שהביא בפוסקים חיבור רב ביבי. והרבה נמצא במרדכי הגדול הקשה דבאשיר"י בעי בי"ט במסוכנת הפריסה ע"ג קרקע וקאמר כדאמר בהלכות טריפות. ובהלכות טריפות כתב דלא בעינן הפריסה ע"ג קרקע. אמר הא דבעי מה"ר עוזר ממה"ר אלעזר פירנ"א מחמץ נוקשא אי בטיל בס' או אוסר במשהו. פשט איהו מהא דאמר בדיבור חטי קרדונית' דמדמה חמץ מו' שעות ולמעלה שהוא מדרבנן לחמץ נוקשה ודוק. מהרי"ל היה נוהג לפסוק דין מצרנות בתים על פי' אשיר"י ודלא כר"ת. וכתובת בנין דכרין לא נהג כלל השתא לדידן. אמר דרב אלפס והרא"ש פסקו דכל דבר אפילו שמשביח לאברים. אם הטילו שני' לכיס. והאחד הטיל יותר מחבירו מ"מ השכר לאמצע עד שיתנו. דחבירו מצי למימר זריז אני מצינא להרויח במנה יותר מאתה במאתים. מה שמקשים העולם ומחזיקים חומר בסמ"ק במצות י"ט וז"ל כל מה שניאותים ממנו בי"ט משלחין כגון סנדל המסומר ופ"ק דביצה מסיק בהדיא דסנדל אסור לנועלו ומותר לטלטלו

אמר מהר"י סג"ל דכבר הוא מצא בתוס' במה אשה יש תירוץ אחד דסנדל מותר. ואותו תירוץ אית ליה לר"י מקורבע"ל בעל הסמ"ק. ומהר"י סג"ל תירץ דר"ל כגון אותן ששנויין התם דאסור לצאת בהן לר"ה ומותרים ואשמועינן אע"ג דאסורין לר"ה מתקרי שפיר לניאותן. אמר אין לתמוה מתי שדורשין קרא ופשוטו דקרא להפך. ואמאי לא כתב כמשמעות הדרשה דילמא נתכוון קרא לשום דרשה אחרת ג"כ דלשבעים פנים התורה נדרשת. וכללא הוא כל מה שכתוב על לעתיד לבד הוא יותר סתום בקרא משאר דברים כי יש לו כמה פנים משאר דברים. שילהי פירקין. אמר דר"ל שהיו עייפין בלימודו מראשו עד סופו כשהגיעו שם דתרגום של עייף שילהי. היכא דאיכא בתוס' ואר"ת ואר"י שמעו התוס' מפיהם. אבל וי"ל מפי השמועה. ר' יהודה נשיאה הוא היה היניק שהיה בנו של ר' גמליאל הנשיא בן רבי יהודה הנשיא נמצא ר' יהודה נשיאה היה נינו של ר' יהודה הנשיא. כל רבן הוא נשיא כמו רבן גמליאל. כל מר הוא ריש גלותא. כמו מר עוקבא מר זוטרא. אבל אמר מר הוא סתם ספר. כשראה מהר"י סג"ל ספר מהופך עליונו למטה הפכו ונשקו אמר קבלה מהחסידים הראשונים אם ח"ו יפלו כמה ספרים על הקרקע והגביהם אחד אחד אל ינשק כל אחד בהגבהתו אך יגביה את כולם ואח"כ ינשקם משום דהוי ביזוי לזה המונח בקרקע מלהגביה עד שינשק את חבירו. כשהלך הנושא ספר אצלו א"ל ליכנס או לצאת לפניו בפתח. היה מקפיד על המניחין ספרים על המדריגה שעולין בה על המגדל בב"ה דגם העליונה מחשב כהניח ע"ג קרקע. גמ' הא דידיה הא דרביה.