מהרי”ל (מנהגים) קעו

מחמשים בחורים עמו עמד שם השמש עם בנו והיו מבקשים מחילה. הבן בפני עצמו והאב בשביל בנו מאת הרב ומן הבחור ההוא ומכל בני הישיבה. והיו מוחלין להם ולא נשמע שהחרים מהר"י סג"ל קודם לכן או אח"כ שום אדם יותר בעולם. אמר אסור ליטול ריבית מישראל מומר שעדיין אחיך הוא לענין גיטין וקידושין אמר שאינו רגיל לכבס את סדינין ששוכב עליהן בכל לילה רק מפסח לפסח מ"מ נקיים הם משאר סדיני בני אדם ששכבו בהן שבועיים נסיובי דחלבא אמר שהוא מי חלב (שקורין מאולקי"ן). אמר שדרכו למחות לבריות שלא יניח פיהן על אנטלי"ן לשתות מהם ממים שנוזלין דרך שם לשפשף פיהן מפני שלרובן עשויין מקום נזילתן פרצוף פנים ונר' כמנשק לע"ז כדאי' פ"ק דע"ז. אמר שפעם אחת בימיו מצאו מצבה אחת בקברות מגנצ"א והיה כתוב בה שפחה חרופה. והיה הפרט מיום ה מתה עד אותו היום י"א מאות שנה. מכל זה נשמע שק"ק מגנצ"א היתה קהילה חשובה מכמה וכמה שנים. פנס אמר שהוא פמוט על דרך שרגא. חיצי רעב פי' לשון חץ שם לווי פי לשון חיבור כמו וילוו עליך ר"ל שמחברין לו כינוי לשמו הראשון. שרץ שקורין (אורוויבי"ן) היה הולך על הספר לפני מהרי"ל ופשט בחור אחד ידו להסירו. וגער בו הרב שלא יגע בו יד משום מיאוס אך ינער הספר ויפול מאליו. סיגלי אמר שהוא עשוי משלש' עלין ומריח ריח טוב (שקו' ווייאז"ל). איתמר בפ"ב דעירובין לעתיד ישב אברהם אבינו בפתחו של גיהנם ומעלה משם כל הנימולים. מלבד מי שבא על העכו"ם סותם מילתו בערלה שאין מכירין אותו להעלות וישאר שם עם כל שאר פושעים שאינן עולין. ועל זה פוקרים העבריינים אמאי עבירה זו גדולה יותר משאר ראשי עבירות שעשאן עולין. אמהרי"ל שמע ממה"ר יצחק וויד"א לפתור להמון העם שהכל יודעים הטבע שאמר קשה לפרוש מן הערלה ר"ל שהאשה נהנית יותר מבעילת ערל מבעילת הנימול והשתא כשמרגיש הנימול הזוקק עם הגויה שאינה משתוקקת עליו כמו אל העכו"ם ויצרו תקפו לחבב את עצמו אליה כמו הערל מצייר בדמיונו בשעת התשמיש לתבבה אליו כאילו הוא ערל גמור לפיכך עונשו גדול עד התכלית שדימה עצמו לעכו"ם גמור. מה שאומר העולם שכמיהין ופטריות (שקו' שוואמין פיפרלינג) גדילין בלילה אחד אמהרי"ל לאו דוקא שצומחין מעיקר בלילה אחת אך ר"ל שניכר בהן להדיא בלילה אחד שנתרבו ונתגדלו יותר מאתמול מה שאין ניכר בשאר גידולין כ"א בכמה ימים. הפרש בין תכשיט לנוי אמר כל דבר הנצרך לגוף האדם ואי איפשר לו זולתו על דרך קטא כתונת וסרבל הוא נקרא תכשיט. אבל נוי הוא כל דבר שאיפשר בלעדו ואין עשוי רק להתנאות בו וכן יש ליישב כל דבר שנאמר בו תכשיט ונוי. אמר המהלך בדרך יותר נכון לו שילך בבגדים קצרים כדרך הריקים ויכרוך הבתי רגלים תחת ארכובותיו ויהיו הרצועות ארוכים תלוין סביבם כדרך הרכבים. ממה שילך דרך חשיבות בבגדים ארוכים פן ח"ו יגרה בו את הליסטים ויפגעו אותו ומתחייב בנפשו במה שהסיתם בעצמו לבא עליו. אמר שיעור כזית כחצי ביצת תרנגולת ושיעור גרוגרת כשליש ביצה. תקופה הנופלת בלילה היה מונה לה השעות משקיעת החמה בין בימות החמה בין בימות הגשמים והיה נזהר בה ג' שעות בין מלפניה בין מלאחריה. שבלול אמר שהוא (שנע"ק) סממית (שפינ"א). אמר נוטרייקו"ן היינו דמחלקין אותיות התיבה לכמה תיבות על דרך יר"ט הדרך לנגדי דרשינן "יראה "ראתה "נטתה וכה"ג. אבל ר"ת ר"ל שעושים מהרבה אותיות תיבה אחת ע"ד "ישמחו "השמים "ותגל "הארץ ר"ת שם ארבע. שפופרת של ביצה. אמר שהוא קנה אגם, ביצה פי' ברוכ"א שגדילין בו קנים. אמר כל מקום שנא' שכר ר"ל מי דבש (שקו' מעד) אבל שכר שעורי' (שקו' ביר) הוא קרוי בלשון חכמים (פורזנ"א) וכן הוא פ' ערבי פסחים. אמר דכל אדם יזהר בעצמו שלא ילין יחידי בחדר וכן הוא היה רגיל ללין נער אחד בחדר משכבו. וכן לא ילכו בלילה דרך חצר הבית בלתי אור הנר משום ח"ו יפיחו בו רוחות רעות. ולא שייך בזה שום זריזות לסמוך עליו ובכלל זה שלא ילך בשדה יחידי בלילה. שוב כשעסקנו לפניו מס' שבת פ' השואל דאיתמר אל ישן אדם יחידי בבית מפני סכנת לילית שמצוי שם. אמר לנו כל דבר הבנוי מד' מחיצות קרוי בית ואפי' חדר יחידי ובכל מקום שנא' בית סתם ר"ל חדר. אמר חרוזות ומשקלות שעושין בלשון אשכנז על היחוד ועל הי"ג עיקרים הלוואי שלא יעשו מפני שרוב עמי הארצות סבורים שבזה תלוי כל המצות ומתייאשין מכמה מצות עשה ולא תעשה על דרך ציצית ותפילין ות"ת וכה"ג. וסבורים לצאת ידי חובתם באומרים אותן חרוזות בכוונה. ובאותן חרוזות אינו רמוז רק עיקר אמונת ישראל ולא אחד מתרי"ג המצות שישראל מצווין עליהן. אמר כל היכא דנזכר מצות הכנסת אורחים ר"ל דוקא הכנסת עשירים ומכובדים כשנתאכסנו אצלו שאז יקבלם בסבר פנים יפות לנהוג בהם כבוד ולהכין תפנוקים בשבילם. וראייה מאברהם אבינו שסבר המלאכים היו אורחים. והרבה לשחוט בשבילם ג' שוורים להאכילם הלשונות בחרדל. אבל הכנסת עניים בכלל צדקה היא. אמר הבא להתגייר עכשיו בינינו בין האומות והישראל מתיירא שיפרסם ויבא לידי סכנה מותר לדחותו. ואם מחזיק בו מלהניחו עד שיגיירנו מותר לגלות למושל למען הציל עצמם וכל ישראל מן הסכנה ודוגמא זה כל מצות מותר להנצל גם אם תתבטל המצוה. אמר דאי' בגמ' דלעולם ישהה אדם אחר הסעודה טרם ילך לדרכו ולא נתנו בו חכמים שיעור השהייה אלא כך הוא השיעור כל מין שאכל ישהה אחריו כשיעור ברכה אחרונה שלו. כגון אם אכל פת ישהה כשיעור שיוכל לברך ברכת המזון. אכל מין דבעי ברכה מעין שלש ישהה כשיעורה אכל מין דבעי בורא נפשות ישהה כשיעורו. אמר איש אחד בא לפדא"ו והיה גוזר על היהודים שלא יחזיקו שום שפחת עכו"ם לשמשם בביתם ושלח אחר היהודים ואמר שלא כדין היהודים משתעבדין בהן בגלותינו.