מהרי”ל (מנהגים) קע

מעוברת מת אב ואם באדר איזה אדר מתענין. מהרי"ל השיב בתשוב' יום שמת בו אבא מנהגא דיליה להתענות באדר הראשון. וראיה מפטירת מרע"ה דאותו יום נהוג עלמא באדר הראשון. ופטירתו סמוך לניסן כדמוכח מל' יום אבל משה ספ"ק דקידושין וכן פי' לעיל אמר מהרי"ל נוהגים להתפלל בעשרה כל שבעה במקום שנפטר שם האדם והיינו על אדם שלא הניח קרובי' להתאבל עליו אבל אם יש לו בשום מקום שמתאבלין עליו אין צורך וכן עיין בספ' הפרנס. אמהרי"ל דאית' בהלכו' שמחות דמהר"ם ג' חילוקים בענין קריעה וכן נוהגין. העומד אצל כל אדם בצאת נפשו חייב לקרוע עליו. זולתו על הרשעים גמורים. ובין מיתה לקבורה קורע על אדם כשר. ולאחר קבורה קורע $ נשאלו גאוני (פרנקפורט) אבל על אביו ואמו שפגע בו רגל אחר ל' יום הראשונים אם מותר לגלח והורו לאיסור ע"פ האגודה. אבל יוכל לרחוץ במים חמין ולחוף ראשו לאחר שבעה. וכשיבא יום ז' לאחר נץ החמה כל דהו מותר בכל דבר דמקצת היום ככולו מצאתי כתוב. השיב ה"ר שמחה שמותר לחוף ולסרוק ראשו ואין לאסרו משום תלישת שער. ואור"י שאבל מותר בכל אלו לאחר ז'. אע"פ שעושה לתענוג הלכות ח"ה. במרדכי התור לסרוק אף תוך שבעה:

$ אדם על רבו. ואמר דשאל מרבו המובהק מהר"ש אמאי לא היה קורע כשנפטר הר"ר מושי"ל מזניי"ם והשיב לו שאין שגורים בפיו חידושים מאותו הרב ז"ל. אך מי שמופלג וגדול הדור צריך לקרוע עליו גם מי שאין שגורים לו חידושים ממנו. ואמר שראה כתוב וכמדומה לו על רבינו פרץ ע"ה שהיה אליו מלבוש מיוחד שהי' לובשו וקרע בו על אדם חשוב. ויש קורעין למטה בלבושיהן כבסמ"ק. נשאל ממהרי"ל על שכתב במועד קטן וכן אי' בפוסקים שלא ישב האבל במקומו המיוחד לו בבה"כ עד אחר ג' שבועות ונוהגין העולם ד' שבועות ואמר דאית' בירושלמי דהלכה כר' יהודה דמחמיר וכן עיין אותה פלוגתא בהג"ה בסמ"ק פ"ב דכתובות מעבירין את המת מפני הכלה אמר מהרי"ל מכאן פסק באביאסף חתן בעיר וגם יש שום אבל שם תוך ז' ימי האבלות בשבת כשיוצאין מב"ה יצא החתן בראשונה עם שושביניו וקרובי האבל ילכו עמו לבסוף ואע"פ שנאמר טוב ללכת אל בית האבל מלכת אל בית המשתה. רשאין קרובי האבל לסעוד בנישואין. וכן הורה מהרי"ל למעש'. עוד שם באביאס"ף ת"ר מבטלין ת"ת להוצאת המת ולהכנסת כלה. ואמהרי"ל שפסק שם שכולם מבטלין ת"ת להוצאת המת מן העיר ובשעת תיקון הארון והיה הרב מתמי' אמאי לא נזכר בשום פוסק יותר שעת תיקון הארון ואנן נמי לא נהגינן והי' מיישב דשמא דוקא הוא מיירי באותן מקומות שמנהגם לתקן הארון בעיר ומכניסין שם המת בארון ומוציאין כך עם הארון כאשר ראיתי נוהג בק"ק ווירמיי"ש אז שם מבטלין ת"ת ומלאכה כל שעה שמתקנין הארון. אמנם רוב מקומות שהן מתקנין הארונות בבה"ק אין מבטלין רק בשעת ההוצאה. עוד שם א"ר ששת ואיתימ' ר"י נטילתה כנתינתה כו' עד והני מילי למאן דקרי ותני. אמהרי"ל מכאן פסק הרא"ש הני נשי ת"ח אשר מצפין יום ולילה לביאת בעליהן מבית המדרש ואז מאכילין ומשקין אותן דינן כמי שקרו ותנו בעצמן. אמהרי"ל מאי דנהיגי עלמא שלא לקבור רשע אצל הצדיק ילפי' מאלישע כדאי' פ' נגמר הדין וטעמא משום דאל הצדיק מגלין מה שנגזר מאחורי הפרגוד כדאי' פ' מי שמתו ומתי שהרשע סמוך לו מונעין מלגלות לו כדי שלא ישמע ג"כ הרשע. אמהרי"ל המצוה מחמת מיתה צריך שיזכיר מיתה באיזה צד שהוא ואם לא יזכיר אין צוואתו כלום. אמהרי"ל כהן אבל אסור בנשיאות כפים ואבל קורא בחול בתורה אבל בשבת לא יקרא בתורה דנר' כאילו היה לו מעמד קבוע. וצריך לנהוג בה דברים שבצינעא. אמהרי"ל בריינו"ס שהאבל מתעטף במטרונו דרך צוארו כל שבעה ימי אבלו יהיה יושב מעוטף כן ויהיה לבוש סרבלו משום דאסור לאבל לילך בגילוי הראש. ואם לא יתעטף כמנהג שם ה"ל גילוי הראש וגם בשבת דבשבעה הימים כשסועד אצל בני ביתו מיסב על השלחן יתעטף כך ודי הוא לו שמנעליו שנועל בשבת מוכיחי' עליו שמיעט אבילתו לכבוד שבת. ובני ריינו"ס דרכם להתעטף כל ל' יום בהולך לב"ה כל שעה שהוא בב"ה על שאר מתים ועל אב