מהרי”ל (מנהגים) קסט

זה לזה בטבילה. אמר מהרי"ל מכאן כתב באגודה דמשום כך עוד היום מעלים הנשים שעת טבילתן. מהר"י סג"ל אמר שאסור לשפוך מים חמין בתוך מקוה לפשרו בימי הגשמים בשעת הטבילה דנראה כאילו טובלת במים שאובין. ואני המלקט בתר לקוטי' ראיתי כתב בספר אגודה במסכת יומא סי' ו' אם היה כהן גדול זקן או איסטניס מחמין לו חמין ומטילין תוך הצונן להפג צינתן. יש מביאין ראיה מכאן לנשים בחורף לעשות כן עכ"ל. אמהרי"ל דאיתמר בגמ' שא' היה כופה את אשתו לטבול בכרי של שלג בימות הגשמים וכן הלכה רק שיהא כ"כ הרבה לכסות כל הגוף כשתכנוס תוכו. ואפי' הרבה דגים הצבורין ומקובצין בכרי ואין שם שום מים מותר לאטבולי תוכן. דכל גידולי מים הרי הן כמים. אמהרי"ל אסור לטבול בעומד על הסולם דלא מצי להרחיב אבריו כדין משום ביעתות' ואמר אחד בלא"ה שליבת הסולם חוצץ בעומד עליה ואמרתי א"כ לעולם עמידת הקרקע יחוץ בכל טבילות והרב נענע לי ראש ואמר כל היכא דהמים היו קודמין שוב לא חוצץ. אמר מהרי"ל שראה מרבותיו למחות וכן הוא היה אוסר להטביל כלים בבאר דכמה פעמים מנקין אותו ושואבין מימיו דלא ישארו בהן מ' סאה דהוא שיעור מקוה וחוזרין השאובין ונשפכו תוכן והוו כולן שאובין. בת מהר"י סג"ל העידה לפי תומה שאביה צוה עליה לברך כשלבשה בגדיה אחר טבילתה. אלמנה שנישאת ואירע זמן טבילה בליל שבת אסורה לטבול אז. וכן כל טבילה שלא בזמנה אין טובלין בשבת וכן עיין לעיל בהלכות שבת. בשם מה"ר זלמן רונקי"ל ז"ל שאין לברך אקב"ו על טבילת כלים רק על הטבילה בסתם, מהר"י סג"ל הצריך טבילה למקדח של יד שמנקבין בו ברזות החבית. וכן לגרזן ישן שלקח מן השוק הצריך טבילה בלא ליבון רק יחטוב בו דבר שאינו מלוח ולמלוח בעי ליבון מעיקרא. וכן הצריך טבילה לקערות עץ שנסדקו ונקשרו בחוטי ברזל. וכן לדליים עץ המחושקים בברזל משום דהברזל מעמיד הכלי ונחשב כאילו כולו של ברזל אך לא הצריך ברכה. מהר"ם כתב שיש לאדם ליזהר כשיטבול צלוחית מלא מים ויתנו בדלי ומשקע הדלי בבור מים לטבול הצלוחית אז לא יושיב הצלוחית על שוליו כי כבדתו חוצץ בעומד כך על שולי הדלי כדאי' פ' חומר בקדש. ואין להקשות מ"ש מפיסת רגלי אדם או רגלי מטה שוקעים בטיט עבה במקוה דמותר משום דקדמו המים. די"ל דוקא במקוה שלם שהיו מחוברים שם המים מועיל הקדמתן אבל הכא ששואב המים מקודם בדלי אין הקדמתו מחשבי הקדמה כמו שתירץ מהר"י סג"ל לעיל על שאיבת סולם. וכן הוא באגודה מסכת ע"ז סי' ע"ז. ויש ליזהר באשר תנן פ"ק דמקוואות האוחז בכלים ובאדם ומטבילן טמאין: השם יצילנו מיגון ואנחות. בביאורי הלכות שמחות

אמר מהר"ש העומד אצל כל חולה ומתפלל עליו א"צ להזכיר שם החולה וראייה ממרע"ה שאמר אל נא רפא נא לה. ולא הזכיר שם מרים אבל כשמברכין אותו ואין עומדי' אצלו יש להזכיר שמו. ואמר שמה"ר זלמן היה בעיר ניישטט מיחה שלא לברך על החולה בעיר אחרת חדא שמא ח"ו כבר נפטר או הבריא. וכן נהג מהר"ש בבן אחיו. מהרי"ל היה מורה להיות מתאבל על אב ואם י"ב חדש גם אם השנה מעוברת לא צריך יותר $ (בק"ק פראנקפורט) אין אבל יורד לפני התיבה ביום שאומרים בו הלל אפילו למנחה שלפני אותו יום וכן בע"ש אין מתפלל מנחה הורה מהר"י סג"ל לגדל שערו י"ג שבועות וכן הוא באגודה: $ מי"ב חדש ולא יתפלל ולומר קדיש יתו' רק י"א חדש. כדי שלא להחזיקם כפושעים. אך החדש י"ב יהא נוהג שאר כל אבילות שלא ישב במקומו ולא ילך לסעודת שמחה. ויתעטף מטרונו דרך צוארו כדרך אבלים בני ריינו"ס על האב ואם י"ב חדש ושאר מתים ל' יום. ואמר דמתענין על האב ואם יום המיתה ולא יום הקבורה. וראייה ממסכת שבועות דקאמר יום שמת בו אבא יום שנהרג בו גדלי' בן אחיקם ויום הקבורה לא מוזכר. וכן באגודה במסכת שבועות סי' ט' אם שנה