מהרי”ל (מנהגים) קסז

לבית הכסא ואם נפסקו זורקן לאשפה מ"מ ראיתי בשכונת מהרי"ל נהגו בו כיון דאיתעבד בהו מצוה עשו בה אחרת והחזיקם שמש העיר לקשור עם הנפסקים את בגדי צבעונים שמכסין בהן כסאות המילה ויש מסמנין בהן ספרים. אמהרי"ל במקום שיש איש יודע לתקן ציציות אל תתקנם האשה. ואמר דלא נהירא בעיניו מה שיש נשים מכניסות עצמן לחיוב ציצית. ושאלו לו מפני מה אינו מוחה ביד הרבנית (מ' ברונ"א) בעירו שהניחה בכל עת טלית קטן והשיב שמא אינה מקשבת לי ועל כה"ג אמר מוטב יהו שוגגין ואל יהו מזידין. נקב שהציצית תלוי בו היה נקרע סמוך לאימרא. והורה מהר"ש שכשר לברך עליו כל זמן שלא נקרע לגמרי דמה שנתנו חכמים שיעור לכנף בפני הציצית היינו לכתחילה וכן בסמ"ג ואמר אם רוצה לתקן ולתפור יתפור בחוט צבוע דילמא ישאר חוט תלוי ואם הוא לבן נראה כמוסיף על החוטין ושכחו ותפרו בחוט לבן וחזרו ושאלו ואמר כמה שיעור שמרוחק הקרע מן השפת והיה כרחב אצבע והכשירו בדיעבד. מהר"י סג"ל הנהיג בתפילין ג"כ שימשוך גידין בין בית לבית בתפילין של ראש ומונחין מתחתן על התיתורא ומתי שנפסקו מחמת הזיע הצריך לתופרם שנית. אמהר"י סג"ל רצועות של ראש עשויין לתלות מן הקשר ולהלאה כעין צורת ד לכן יזהר לעשות הקשר כעין זה להיות נמשך הרגל לצד ימין מהעומד אחוריו אחר שהראה הקב"ה למשה רע"ה קשר תפילין, לז"א וראית את אחורי מסתמא הראהו לקרא בכתיבתה ולא למשוך הרגל לצד שמאל כזה ח אמהר"י סג"ל דמקום הנחת תפילין בראש היינו על השער. ואמר שראה ממהר"ז ז"ל שהניחם באמצע הראש. ושל זרוע על הקיבורת. פירש"י אבר אמצעי ואמר אנו לא קי"ל הכי אלא מניחן על הזרוע מקום שיש בו קיבוץ בשר נגד הלב וקיבורת פי' קוכיגל"ן בל"א ואמר שאין מקובל לו מנהג בני אושטרייך דכורכין נמי הרצועה פעם אחת ג"כ על התיתורא שבזרוע כדי להדקה בחוזק על הזרוע ואין נכון רק יהו תלויין כעין אלו של ראש וקשרתם דאמרה תורה נתקיים במה שקשרה עם הרצועה שבתוך המעברתא. שאלו למהרי"ל אם כריכת הרצועה סביב הזרוע חשוב הפסק להנחת של ראש ואמר דחשוב עוסק במצוותה כל זמן שלא סליק ידיו ממנה ולא הוי הפסק. ואמר דהרא"ש אחר שהחזיק תפילין של יד בזרוע ברצוע' שבתוך המעברתא הניח הרצועה תלויה והניח לאלתר את של ראש ואח"כ חזר וכרך רצועה דשל יד סביב הזרוע. אמהרי"ל שהוקשה לו על הבחורים שאין נשואין עדיין לנשים שהם מניחין תפילין. וגם הנשוי כבר ועדיין רך בשנים לא ניח' שיניחם מפני שיצרן תקפם עליהן והתפילין צריכין גוף נקי שלא להרהר בעודן עליו ותמיהני מאין הרגלים שמניחין כ"כ בינקותן. ואני המלקט בתר לקוטים שוב ראיתי כ"כ בספר תשב"ץ: מפי מהר"י סג"ל חוזה. הלכות מזוזה

נשאל למהר"י סג"ל אם מיתחזי יוהרא למאן דמרבה מזוזות בפתחי ביתו כיון דרובא דעלמא לא נהיגי להרבות וגם הוא לא נהג ע"כ. והשיב מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה ה' כל הימים להסיר מכשול זאת מדרך עמי כי המכשול הזאת תחת ידי יושבי הארץ הזאת ועוברי' אדאורייתא ואדרבנן. וכתב מהר"ם בתשו' שכל החדרים חייבין וכתב שבביתו היו כ"ד מזוזות בכל הפתחים ובחדרי הבחורים וכן נוהגין בארץ אושטרייך ואגפי' ולא נודע מאין הרגלים למעוטי כ"כ במדינות הללו אולי הואיל בבית אין שם אלא בעל בית א' וסומכין בבית החורף אקישוט הנשים וטינוף ילדים ובחדרי משכבם סומכים אתשב"ץ דאיש ואשתו ישנים שם ובמרתפות סומכי' ארמב"ם דפטר אוצרות וחצרות שלנו אחורי הבתים חשיבי להו מוקצה דחשיב ליה תלמודא שלא הוקף לדירה פ"ב דעירובין וחשבי להו אינו רגיל וכל טעמים הללו לאו דסמכא הוא אלא כולהו חייבי' ויוהרא נמי לית ביה דכה"ג כתב מהר"ם בתשובה ג"כ אמתנות דהיינו זרוע ולחיים וקיבה דנהגינן