מהרי”ל (מנהגים) קסו

ירוקה לזויי"ר). ואם הם מתלבנים ע"י נפיחה כשהוא ממרס ביד ומשתנין למראה הריאה כשר. ריאה שנשפכה כקיתון פי' נוד של מים כשירה ובלבד שלא נימוחו הסמפונות ואיך אנו יודעים אם נמוחו מביאין כלי מתכות שהוא חלק או כלי חרס אשר מחופה באבר שחלקים יפה ונוקבין הריאה אם נמצא בכלי כמה חוטין לבנים אז ודאי נמחו הסמפונות: הא קצת מהלכות יין נסך

אמר מהר"י סג"ל עכו"ם שנגע ביין לנסכו להכעיס את היהודי היין כשר וכ"פ כמה רבוותא. וכן מעשה (בווינא) שהשים עכו"ם ידו תוך יין של יהודי וכיון להכעיסו ולהקניטו והכשירו מה"ר חנ"ל ז"ל. ואמהרי"ל בשעה שרואה היהודי שהעכו"ם ניסך היין להכעיסו טוב הוא שישתה יהודי מיד מאותו היין לעיניו. אכן אם לא שותה בזה לא הפסיד והיין כשר. ברזא נפל משולי החבית והניח עכו"ם אצבעו על הנקב ועיכב את היין מלזוב ואסר מהרי"ל כל היין אע"פ שלא תחב אצבעו לתוך הנקב אך הניחו מבחוץ על הנקב מ"מ הואיל ודחק אצבעו כ"כ לעכב היין עד שנכנס בשר האצבע לפנים וכן פלוגתא דרש"י ור"ת אם לאסור ג"כ בהנאה על שהניח עכו"ם אצבעו על הנקב מבחוץ. ואמר דאין חילוק בין עליונה של ברזא או תחתיתו רק הכל אסור. אכן אם הנקב כ"כ קטן שאע"פ שדחק אצבעו בכח לא נכנס מבשרו לתוכו כגון ניקב תולע וכה"ג הכל מותר. יין מבושל מילאו עם יין חי ואוסר מהרי"ל להלאה במגע עכו"ם. אמהרי"ל דשלא כדין עושין שמכניסין יין לחביתי עכו"ם אף אם שפשפו במים חמין לא הוי עירוי שצריכין ג' ימים. פעם א' החליפו חביתו של מהר"ש לחבית עכו"ם ומלאוהו יין כשר והרצו הדבר לפני (מה"ר ליבל) והתירו וכן אי' במרדכי. אמהר"ש גת שדרך בה עכו"ם יינו וכל כליה האידנא נהגינן להכשיר הכל בהדחה וסמכינן אפי' הקונט' על הברייתא דסוף מסכת ע"ז. אמהר"ש יש נוהגין שלא לאכול גלוסקאות עכו"ם מכניסת הבציר עד חנוכה משום דמחמיצין אותן בשמרי יין ולאח"כ אוכלין אותם הואיל וכבר נתייבשו בטיל טעמן ויש שאינן נמנעין מלאוכלם דכה"ג אשכחן טובא דתלינן אע"ג דהאיסור קרוב לודאי. אמר מהר"ש כחו של עכו"ם הרי הוא כעכו"ם המגלגל להכביד קורת הגת לדרוך הענבים מורינן לאסור גם אם איכא פסידא מרובה. ומנהג של מהרי"ל שצוה על המטהר יינו להזהר שתמיד יסבב עם העכו"ם ויסייעו לגלגל להוריד קורת הגת ואל יניחו לגלגל יחידי כלל וכלל. וכתב בא"ז בשם ראבי"ה עכו"ם שנגע (במיישא) של הגת ר"ל שעדיין היין מעורב בענבים טרם נמשך מהם שא"צ להסיר רק הענבים סביבות האשכול ואפי' משקה טופח עליהן וראיה מפרק השוכר דאמר הכא מפסקי אשכלו ולכך סביבותיו טהורין אע"פ אם המשקה מהלך על פני כולו. ואמהר"ש בינקותו פעם אחת טיהר יין ודרכו במנעלו מחמת הקור ולקחו עכו"ם מן המיישא וזרקוהו ולכלכוהו ובא לפני מה"ר חניש"ל והתיר לו יין: מקצת המילין. מהלכות ציצית ותפילין

אמר מהר"י סג"ל ברך אטלית קטן או גדול ובא עסק לצורך והסירו ובא להתעטף שנית צריך לברך גם כמה פעמים וכן אמהר"ש לנהוג הן בציצית הן בתפילין מאחר שכ"כ המיי' ודלא כמ"ש מהר"ג שא"צ לברך בשנייה. אמהרי"ל מי שלובש טלית קטן וגם מתעטף אח"כ בגדול. בשחר שהוא לובש הקטן יבדוק ציציותיו ואין יכול לברך אז בלי נ"י אך לובש בלא ברכה. וכשמברך אח"כ על הגדול יתפוס כאחד ציציות של הקטן ויצא בברכה אחת לשניהן. ומי שאין לו רק קטן יברך עליו קודם ברוך שאמר להתלבש בציצית או על מצות ציצית. אע"ג דכתב בסמ"ג דאין בציצית קדושה דמותר ליכנס מעוטף