מהרי”ל (מנהגים) קסה

גודל ויש מכשירין בכל שהוא ויש מקומות שנוהגין לנענע הריאה ג"פ כשהיא נסרכת לשומן הלב אם מנתקא הסירכא מחמת הנענוע אז מכשירין ודוקא בבהמת ישראל. אבל אם נסרכה האונא לשומן של הגרגרת טרפה ואין בו מנהג לנענע. במגנצ"א מתירין אם מנתקה הסירכא בג' נענועין בכח גברא בעליה וירידה וכלל לא יותר מג"פ. ודוקא כשמנתקה ונשארת דבוקה בשומן הלב אז מוכח דממנו נתפשט. אבל נשאר בריאה מוכח שמשם יצא וטרפה ויכול לבודקה בנפיחה. ריאה הסרוכה לשתי כליות הצלעות הקטנות הסמוכות לצואר טריפה. אבל אם סרוכה מאותן שתי הצלעות עד הצלע החמשית וצלע חמשית בכלל יש מקומות שנהגו להכשיר אפי' בלא גרירה. ויש מקומות מכשירין דוקא בגרירה ובאלו ארצות נוהגים להטריף לכן לא הארכתי. במגנצ"א מכשירין גם בלא גרירה ריאה סרוכה לחצר הכבד טריפה וחצר הכבד שנסרך לצלעות כשר אבל אם ניקב חצר הכבד טריפה. סירכא תלויה ואינה דבוקה למקום אחר כשר. (סימן לדבר אם ימצא סביב הנקב חוטי לבנים כעין חלב ודאי נקב ישן הוא וטריפה ואם לאו השתא ניקב וכשירה). וכן לפעמי' נמצא בסוף הריאה בשיפולה דלדולין כעין סירכות גם אלו כשרין ונקראין דלדולי ריאה וכן אמהרי"ל דכשר בין תלויה באמצע הריאה בין בסופ' ואם יוצאה מן בועא טריפה ואי בועא ההיא עינרא כשירה ודוקא אחת תלויה כשירה ובמהרא"ק תמצא הדין אם יהיו יותר וכמה אורכן לאסור או להתיר. ואני המלקט בתר לקוטי לא מצאתי במהרא"ק רק בהג"ה וז"ל כתב בהר"ט משם הרא"ש דמטעם דנוהגין להתיר רירין נהגינן נמי להתיר סירכא תלויה דאין זה אלא התפשטות ליחה פי' הבא מזיעתה ולא מחמת נקב כמו סירכא גמורה עכ"ל. וכל הסירכות שהן טריפות היינו שהן קשין אבל אם נמוחים במשמוש היד אז כשרין ונקראו רירין. שתי בועות הסמוכות זו לזו טריפה דודאי יש שם נקב אבל אם יש ביניהם הפרד כקש כשר. (סימן לדבר יאכלמו כקש). בועא בשיפולי ריאה ואין חוט בשר מקיף טריפ' ואין חילוק בין בשיפולי אומא בין בשיפולי אונא בכ"מ שיש שם חידוד הכל נקרא שיפולי ואם שם בועא עומדת ואין חוט בשר מקיף טריפה ולמעלה במקום שהריאה דבוקה לשדרה נגד האונות אם נמצא שם בועא זה הוי בשיפולי וטריפה אבל נגד האומות אם נמצאת שם בועא כשר דלא הוי לשם שיפולי דבאותו מקום הוא רחב. והא דאמרינן תרי בועי דסמיכי להדדי וכן בועא בשיפולי הריאה טריפה היינו דוקא בועות שיש בהן מוגלא אבל אם אין בהם מוגלא אלא קשים כאבן אינם אסורים לא בסמיכי ולא בשיפולי והן נקראין טינרי. ובמים זכים יש מכשירין בשיפולי ובסמיכי ויש מטריפין וי"א אפי' במקום שמכשירין מים זכים דוקא שאינם סרוחין. אמר מהרי"ל מאי דמכשירין באושטריי"ך בועה בשיפולי ריאה בלא היקף בשר במים זכים גם הוא מנהג מגנצ"א ולא בשאר מקומות בריינו"ס. ריאה הובא לפני מהר"י סג"ל שהיה בה בועא ניכר מעבר לעבר במקום הסימפונות. וגם בועא בשיפולי בלא היקף בשר ובשתיהן היו מים זכים. והורה הרב לשפוך מי הבועות בכלי ולטעום בהן אם מלוחים הן טריפה ואמר שקבלה בידו ממהר"מ סג"ל שאין לטבול אצבעות תוך מי הבועות וללחוך מאצבע משום דבשר האצבע ממררם. אך ילחוך בלשונו מן המים לנסותם ולטועמם. וגם אמר דאין אנו בקיאין לשפוך המים במאני דקוניא כדי לראות אחר סורייקי הסמפונות אם נמחו רק הכלל זה לנו אם המים עכורים או סרוחים או מלוחים טריפה ואם לאו כשירה עכ"ל ריאה שיבשה מקצתה עד שתהא נפרכת בצפורן טריפה. ריאה שחסר כמין כף כפופה כזה כ טריפה. אם חסירה כמין כ"ף פשוטה כזה ך כשירה. מראות הריאה חמשה דנפסלת בהן, וסי' ד"ם בב"ל, דיו מוריק"א פי' (זאפרי"ן) או כשותא פי' הופן. והוא בל"א געל. בשר"א פי' בשר. ביעתא פי' חלמון של ביצה (שקו' טאטי"ר). לובן ביצה (שקו' קלו"ר) כל אלו מראות פסולין. סי' אחר למראות הפסולות כל חלב וכל דם לא תאכלו "חלמון "לבן "בשרא "ביעותא "דיו "מוריקא. הכשרים תאכלנו כצבי וכאיל פי' (כבדא אדומה